תוכנית המאה של טראמפ, על אף חסרונותיה (סעיף המדינה הפלסטינית, שאסור לאמצו), מעניקה לממשלת המעבר הימנית הזדמנות נדירה להגשים חלום דורות: החלת הריבונות הישראלית בכל יישובי יו"ש ובבקעת הירדן.
השמועות טפטפו בימים האחרונים, אך רק אתמול התבררו ממדיו הדרמטיים של המהלך המדיני הזה. ממשלת המעבר הימנית קיבלה אפשרות בלתי חוזרת לאבטח את מפעל ההתיישבות ביו"ש מפני נסיגות עתידיות והתנתקויות אסוניות.
יותר משהעגל הישראלי רוצה לינוק, הפרה האמריקנית רוצה להניק. ממשל טראמפ ממש מפציר בנתניהו להחיל מיד את ריבונותו בכל ההתנחלויות, לא רק בבקעה. האם נתניהו ייכנע ללחץ המתוק הזה?
גילוי מערכתי נאות: הטור שלי במוסף "יומן" ירד לדפוס כשעל סדר היום עמד סיפוח הבקעה בלבד, אבל חלק נרחב בו עדיין בתוקף, ודאי המילים הבאות:
עד השבוע נמנע נתניהו מלקבוע עובדות מדיניות בשטח. סביר להניח שעמדת השב"כ ומשרד החוץ מכבידות עליו. בשב"כ חוששים מאינתיפאדה חדשה, תמיד חוששים, ובמשרד החוץ יראים את תגובת אירופה. כרגיל מניחים שם על שולחן ראש הממשלה את שאלת העיתוי: דווקא עכשיו? כשבית הדין הבינלאומי בהאג אורב לנו מעבר לפינה?
כן, דווקא עכשיו, כי אם לא עכשיו אימתי. בעוד פחות משנה טראמפ עשוי לעזוב את הבית הלבן, ובעוד פחות מחודשיים ייתכן פה מהפך פוליטי. שעון החול הפוליטי האוזל בירושלים ובוושינגטון אינו מתיר עוד את מנעמי הדחייה. אחת השרות המיועדות בממשלת כחול לבן, יעל גרמן, כבר הבטיחה לנו השבוע התנתקות נוספת.
