אירועי דצמבר 2019 בקהילה היהודית בניו־יורק, נטלו עוד לבנה מכרעת מחומת תחושת הביטחון של יהודים בארה"ב. הצירוף של תכיפות גבוהה של אירועים, עלייה ברמת המסוכנות שלהם, כמו גם העובדה שהם אירעו באזור ניו־יורק לאנשים שחזותם היהודית ברורה ומופגנת – גרם לתחושה הזאת לחלחל לא רק אצל יהודים אלא גם בקרב הרשויות המתמודדות עם המצב.
למעשה, מאז הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג באוקטובר 2018, עלתה השאלה אם הוא אירוע מכונן ואם הוא מסמן נקודת תפנית בהיסטוריה של הקהילה היהודית באמריקה. לאחר חצי שנה אירע הרצח בבית הכנסת בפאווי, אך נדמה כי האירועים בג'רזי־סיטי ובמונסי בסוף 2019 הם שאיששו סופית את החשש הכבד כי פיטסבורג והאירועים שלאחריו אינם חד־פעמיים, וכי חלה תפנית בחיי יהדות ארה"ב – הן בתחושת הביטחון שלה הן בצורך להגן על אופי החיים הקהילתיים היהודיים.
כאמור, התובנה הזאת איננה נחלתה של הקהילה היהודית בלבד; גם בקרב ממשלים וגורמי אכיפת חוק ישנה תחושת חירום. כארגון העוסק במאבק באנטישמיות ב־107 השנים האחרונות, אחד האתגרים הגדולים שתמיד עמדו לפתחנו הוא העברת המסר כי אנטישמיות איננה בעיה יהודית, אלא בעיה של החברות והמדינות שבהן היא מתקיימת. נגזרת מכך, כמובן, גם תפיסת האחריות של המדינות – הן בהגנה על הקהילות הן בהעברת מסר בלתי מתפשר של דחיית האנטישמיות וביטוייה.
בעוד האירועים האלימים מטרידים מאוד את הקהילות והמדינות, עלינו לשים דגש גם בהיבט אחר – תפוצתם של רעיונות אנטישמיים. כארגון שמאמין ש"מילים מובילות למעשים", וכי שורשי האנטישמיות נעוצים בסטריאוטיפים שליליים כלפי היהודים, אנו עורכים סקרים תקופתיים המודדים את שיעור המחזיקים בעמדות אנטישמיות במדינות שונות. לעיתים אין מתאם מלא בין שיעור האירועים האנטישמיים למספר המחזיקים בעמדות אנטישמיות. אולם גם בהינתן מספר אירועים נמוך יחסית, עלינו לתת את הדעת גם לתפוצה הגבוהה של עמדות אנטישמיות, שכן זהו שורש הבעיה. הטיפול צריך להיעשות בעיקר בחינוך והסברה – הן בלימוד נושא השואה הן בהכרת האחר.
הצורך להגן על שלומן של קהילות יהודיות, ובד בבד לגבש מענה חינוכי וחברתי לתופעה, הביא בשנים האחרונות ממשלות באירופה ובארה"ב למנות נציבים מיוחדים למאבק באנטישמיות. זהו צעד מבורך של נשיאה באחריות, ועידוד צעדים למאבק בתופעה. עם זה, אסור שמינויים אלה ישמשו עלה תאנה בידי הסבורים כי אנטישמיות היא בעיה יהודית.
יום השואה הבינלאומי הוא הזדמנות להעלות למודעות את האתגר החשוב הזה. תמונתם של עשרות המנהיגים הזרים שהתאספו אתמול בישראל לציון 75 שנה לשחרור מחנה אושוויץ, ממחישה עוד יותר את האתגר: העובדה שישראל היא נותנת החסות והמארחת של האירוע, איננה צריכה להעביר את המסר שאנטישמיות היא בעיה יהודית או ישראלית בלבד. כאשר אותם מנהיגים חוזרים למדינותיהם, עליהם לראות ביהודים החיים בקרבם אזרחים לכל דבר, הזכאים לחיות בשלום ובביטחון בדיוק כמו שכניהם. זהו חלק מהמחויבות שלהן כמדינות ריבוניות, אך לא פחות מכך, כמדינות החפצות בשמירה על אופיין הדמוקרטי.
