מאמר זה מיועד למכריי הרבים, ובהם בני הבכור וחבריי הטובים, אשר לבד מהבחילה והקבס שאחזו בהם (כמו גם בי עצמי) בשל התנהלות "מנהיגי" הציונות הדתית, גם הודיעו חגיגית שאין למי להצביע, ושלא יטריחו את עצמם אל הקלפי בבחירות הקרובות.
אפתח בדברים ידועים כבר, שלצערי הם בבחינת "מתחיל בגנות". הציונות הדתית מלאה בפיצולים ובתת־זרמים. די שנציין כי בכנסות האחרונות כיהנו כעשרים חברי כנסת וחברות כנסת מ"הכיפות הסרוגות", אשר התפרוסת הפוליטית שלהם מתחילה במפלגת העבודה וביש עתיד ומסתיימת בתלמידי הרב כהנא וחסידי ישיבות הקו. מפלגת הציונות הדתית עצמה, המפד"ל (או "המפז"ל", כפי שכונתה בפי אדיר זיק ז"ל) ולאחר מכן הבית היהודי, מייצגת חלק קטן מהמגזר, וגם חלק זה הולך ופוחת, עד שמנהיגיה אינם מאמינים בכוחה לעבור לבדה את אחוז החסימה, אפילו לא בסיוע של עשרות אלפי מצביעי כהנא.
בנט ושקד, שהיו מנהיגי הציונות הדתית שהביאו את המפלגה לאחד משיאיה בשנת 2013 עם הישג של 12 מנדטים, נקטו תרגיל פוליטי גרוע (שלא לומר מגעיל) לפני בחירות אפריל 2019, והביאו לפיצול קשה בציונות הדתית, ולאובדן שלטון הימין. הקרע כנראה לא ניתן לאיחוי, ועובדה היא שגם לאחר החיבור המחודש הצליחה המפלגה "המאוחדת" לקושש שבעה מנדטים בלבד, וזאת כאשר נתניהו בשפל כוחו וליברמן אינו ממש חלק מהימין, כך שהפוטנציאל היה גדול הרבה יותר.
כמו בחוק ארכימדס, כל אחת מהדמויות שעומדות היום בראש המחנה דוחה את אותה כמות מצביעים שהיא יכולה למשוך, פחות או יותר. המנהיג הלייט דוחה את החרד"לים, והמנהיג החרד"לי דוחה את הלייטים, והכהניסט דוחה את אלה ואת אלה, וכו' וכו'.
רוב־רובם של מנהיגי הציונות הדתית הוכיחו שעניינים אישיים ובין־אישיים גוברים אצלם על כל שיקול אחר, שהם מחליפים נאמנויות בקלות, עורכים "שופינג" בין המפלגות, ולוקחים בקלות את אליפות הזגזוג הארצית וגם זוכים למקום גבוה באליפות הסלאלום הבינלאומית. הדוגל בפריימריס פנה לאחור והחליט להיות חסיד הוועדה המסדרת, מי שמאס בבחירות המקדימות הפך להיות חסידן, מקדש הפיצול והריצה בשתי רשימות הפך לחסיד הרשימה המאוחדת ולהפך, סולדי הכהניזם הפכו לאוהבי הזרם ומחבקיו, ומי שהיו מוכנים לתת לכהניסטים מקום ברשימה החליטו לפתע שנוכחותם היא בבחינת "ייהרג ובל יעבור", וכן הלאה וכן הלאה.
אז אשרינו שיש בציבור שלנו אנשי אמת, ונוער בעל רגש טבעי ובריא שרץ להקיא בגין ההתנהלות הנ"ל, עד כדי הצהרה שלא יממשו את זכותם האזרחית להצביע בבחירות הקרובות. אבל אין לימין ככלל, ולימין האידיאולוגי בפרט, שום אפשרות אחרת מלבד הגעה לקלפי, סתימת האף, והצבעה לליכוד או לימינה, ויש לכך סיבה ברורה.
מי שלא מצביע, בעצם מצביע לשמאל. שלא יהיו כל אשליות בעניין. אם השמאל חלילה יעלה לשלטון – וגנץ יחד עם כל חבורת האנטי־ביבי שלו הם שמאל, כולל כל המתחפשים לימין – הם יהרסו מכל הבא ליד. כל הטוב שבנה הימין והשיג יוסג לאחור שנות דור, לימי אולמרט ואף לימי רבין. כי קל להרוס ופשוט מאוד להעלים בנייה של שנים רבות ברגע אחד של סתירה.
המנהיגות שלנו חטאה ופשעה, אבל אנשיה הם עדיין אנשים טובים, אנשי מעשה שרוצים בטובת עם ישראל וארץ ישראל. אהבת השררה והכיסא היא מחלה שנמצאת אצל כל מנהיגי הציבור. אצל מנהיגינו היא לפחות מהולה בהרבה אידיאולוגיה ורצון לעשות טוב. בכל זאת, לצערי, כשמסתכלים ימינה ושמאלה לא רואים מנהיגים אמינים וטובים יותר.
הפוליטיקה, לצערנו, היא מלאכה של תככנות והערמה (בלשון המעטה), ובפרפרזה על דברי המשנה במסכת אבות: החוסך עצמו מפוליטיקה – פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שווא.
כללו של דבר: בטווח הקצר – סתמו את האף ולכו להצביע; בטווח הארוך – אם אתם חושבים שאתם טובים יותר, שנסו מותניים והתגייסו להנהגת הציבור.
עו"ד דורון ניר־צבי הוא מומחה לדיני מקרקעין ביהודה ושומרון
