תוכנית השלום האמריקנית היוותה מכת חשמל לסדר היום החדשותי הרדום בישראל. בפוליטיקה המקומית כבר מאסנו, מתאונות מזמן הפסקנו להתרגש, ואפילו מגפה סינית מסתורית שמתפשטת בכל העולם – כזאת שאירופאים עתיקים ששומעה היה מגיע אליהם היו טובלים את עצמם בחומר חיטוי – הופכת לאייטם על פגיעה בתיירות המקומית.
אבל תוכנית שלום אמריקנית? בעלת היתכנות יישום סבירה, שמחוללת מאבקים עזים בין ימין לשמאל? זה כל כך ניינטיז! עוד רגע מייקל ג'ורדן יחזור לשחק כדורסל, והבקסטריט בויז יתאחדו ויחזרו לשיר.
אולם בין אינספור הכתבות, הדיווחים והדיונים האולפניים על מה שמבשל הנשיא האמריקני, מסתתר כתם קטן, בלתי-נראה לאלו שאחראים לו, אבל ברור עד כאב למודעים אליו. כמו לכלוך בשיניים של מישהו אחר, או ההתבטאויות הצבעוניות של ח"כ היבא יזבק, כתבים, פוליטיקאים ומגישי חדשות ממשיכים שוב ושוב להעניק לסיפור את הכותרת "תוכנית המאה".
"מה הביג דיל?" אתם בטח שואלים. התשובה בגוף השאלה. שמה של התוכנית באנגלית הוא the Deal of the Century, כלומר, "עסקת המאה". לא תוכנית, עסקה. המילה "עסקה" חשובה. היא מה שמעניקה את הניחוח הטראמפי הראוי (אפילו אם לא הוא זה שהגה את השם המקורי), ואת התחושה שמדובר במסמך שקרוב יותר לעסקת נדל"ן ממתווה שלום. "עסקת המאה" נשמעת כמו משהו שדונלד טראמפ יצייץ לגביו בטוויטר או יתגאה בו במסיבת העיתונאים. "תוכנית המאה" נשמעת כמו הצעה שקשישים יקבלו מסוכן ביטוח.
ההבדל דק, אפילו קטנוני, אבל משמעותי מאוד למי שמילים חשובות לו, ורוצה שמשמעותן תישמר. אין דבר כזה "תוכנית מאה". הדרך להחלפת המילה "דיל" ב"תוכנית" נסללה על ידי אותם אנשים שחשבו זה בסדר לקרוא "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" לסרט שבאנגלית פשוט קראו לו "ההנגאובר". האם אנחנו מבינים למה הכוונה כאן? ברור. אבל למילים יש משמעות, ושפה מצטלצלת בכל מיני צורות, וחבל על כל ביטוי, כותרת או שם שאובדים בצינורות התרגום בגלל חוסר תשומת לב לפרטים הקטנים.
על כן אני פונה אליך בני גנץ, ואלייך רומי נוימרק, ואל כל כותבי הנאומים, כתבי החדשות, המגישים, הפוליטיקאים, העורכים ולכל מי שאיכפת לו משפה תקינה: תוכנית השלום האמריקנית? נשמע טוב. תוכנית טראמפ? גם עובד. אבל "עסקת המאה" היא, פשוטו כמשמעו, ביג דיל.
