לפני 75 שנה הגיע הצבא האדום למחנה אושוויץ-בירקנאו, פתח לרווחה את שעריו השנואים ושחרר את אלה ששרדו את זוועות הנאצים. תעשיית המוות של מחנה זה השמידה כמיליון יהודים, זוהי עובדה שאין לערער עליה. עם זאת, בזמן שהניצולים מזדקנים והולכים לעולמם, עלינו להתמקד היום במאבק נגד השפעת הזמן החולף על זיכרונן של עובדות היסטוריות.
מסקר של ועידת התביעות נגד גרמניה עולה עובדה מזעזעת: כ-41 אחוזים מהמבוגרים האמריקנים לא שמעו על אושוויץ ועל הזוועות שהתחוללו בתחומיו. בקרב בני 34-18 השיעור עולה ל-66 אחוזים. ככל שמתמעט הזיכרון מתגברת השנאה, מכחישי השואה מרימים ראש. רק מאמץ חינוכי נמרץ להנחלת זיכרון השואה יבטיח כי ילדינו ונכדינו יבינו את גודל הפשע הגדול בתולדות האנושות, כדי שדבר שכזה לא יקרה שנית. על שרידי המחנה באושוויץ להוות עוגן מרכזי במאמץ זה, לא רק בגלל ממדיו של רצח העם שהתחולל בו, אלא כי הוא נותר אחד מהביטויים הפיזיים היחידים של הפיתרון הסופי שהגה המשטר הנאצי.
הזמן החולף אינו המכשלה היחידה. אנטישמיות, לאומנות לבנה וביטויים אחרים של שנאה מרימים ראש בכל רחבי תבל. ההתקפות על בתי הכנסת בפיטסבורג ובהאלה, גרמניה, המסגד בניו זילנד וקניון וול-מארט באל פאסו, מהווים תזכורת כאובה לכך שההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה. שימור זיכרון העבר, כולל העדויות שהותירו אחריהם הניצולים ומחוללי הזוועות כאחד, הוא כלי עיקרי במאמץ החינוכי הזה.
בחודש שעבר, היה לי הכבוד ללוות את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בביקורה הראשון במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם היא חזתה בעבודתם של מומחי השימור של אתר ההנצחה והמוזיאון. הקנצלרית מרקל לא הסתפקה במחוות, אלא הודיעה שהיא מכפילה את תרומתה המקורית, בסך 60 מיליון דולר, לקרן אושוויץ-בירקנאו, כתמיכה במאמצי הקרן לשמר את שרידי המחנה.
אך מחויבותה של מרקל, ונכונותה של גרמניה להכיר באחריותה, אין בהן כדי לדכא קיצוניות ושנאה. קל לנחש מה היה מתרחש בעולמנו לו תופעות אלו לא היו נתקלות במענה הולם: אל הקברים ההמוניים בקמבודיה, רואנדה, סרברניצה, דרפור ומיאנמאר, היו מצטרפים אתרי זוועה נוספים.
השואה מסמלת את שפל המדרגה אליו הידרדרה האנושות אי פעם: מכונת המוות שנועדה להשמיד עם שלם; העשן שראו היהודים ברדתם מקרונות הבקר, עת הובלו אל המיון שהפריד את אלה שיכלו עוד להביא תועלת לנאצים מאלה שתוך זמן קצר מצאו את מותם; הדהומניזציה המפלצתית של מיליונים בשם אידיאולוגיה גזענית – כל העובדות הללו חייבות להיות נצורות בזיכרון לעד, ומונחלות מדור לדור, אם נרצה לקוות כי השנאה לא תוכל שוב לממש את הפוטנציאל ההרסני שלה.
המסע אל אושוויץ-בירקנאו, הכניסה בשערו המצמרר וההליכה במרחביו המכוסים כיום בשכבת כפור – כל אלה הינם חוויות שקשה להעביר לאחר. אני אסיר תודה לקנצלרית מרקל ולאחרים כמותה שקידשו את חשיבות החינוך להנחלת זיכרון השואה ולעקירת השנאה המעוגנת בבורות. אני מקדם בברכה את המנהיגים הרבים מכל רחבי העולם שיצטרפו אלינו באתר ההנצחה, כשנציין היום, ה-27 בינואר את יום השנה ה-75 לשחרור המחנה. אני מקווה שגם הם יירתמו למאמץ החינוכי של הנחלת זיכרון השואה.
המפגש ההיסטורי הזה, ביום השואה הבינלאומי, הוא, כנראה, אחת ההזדמנויות האחרונות לשמוע את עדויותיהם של ניצולי אושוויץ שעודם בחיים. מבין כ-200 הניצולים שיגיעו לאתר ההנצחה, יהיו כאלה שזו הפעם הראשונה בה אזרו עוז לחזור אל המקום הנורא. כאשר נאזין שם בשקט מוחלט, יחד עם מנהיגי עולם, לסיפוריהם המצמררים, נישבע כי נעשה הכול כדי שההיסטוריה המזוויעה ההיא לא תחזור.
