הרשימה המשותפת וח"כ היבה יזבק הגישו אתמול, ראשון, את תצהיר הגנתם בתגובה לבקשות הפסילה מטעם ח"כ אופיר כץ ועו"ד איתמר בן גביר.
להגנתה, טענה יזבק כי דברי ההלל שאמרה על דלאל מוגרבי, מחבלת שרצחה עשרות ישראלים ובהם ילדים, נאמרו במסגרת ויכוח סוער על מקומה של האישה בחברה הפלסטינית. היא אמרה כי דבריה נכתבו כתגובה לנסיונות להקטין את מקומן של הנשים מצד גורמים שמרניים בחברה הפלסטינית.
עוד הוסיפה כי מוגרבי היא חלק מ"הנרטיב ההיסטורי" והיא "סמל לאומי פלסטיני", אך גם סייגה את דבריה: "אין בשימוש במוטיבים לאומיים אלו כדי להביע הסכמה או אהדה למעשה עצמו שבוצע בעבר הרחוק התקופה היסטורית מסוימת".
לגבי שיתוף התמונה של קונטאר בעמוד הפייסבוק שלה, הסבירה יזבק כי מדובר בעמדה המתנגדת לחיסולים ממוקדים, וכי אין בדבריה הבעה או תמיכה במעשיו הרצחניים של הטרוריסט.
את ההסברים של יזבק ניתן להפריך בקלות. כשהיא אומרת שהיא מצדיעה לפועלה הרב של דלאל מוגרבי, היא מתייחסת לפעולה הרצחנית שביצעה האחרונה. וכי מה יש בה, במוגרבי, שהופך אותה לדמות שיש להתפאר בה? מדוע נהייתה חלק מהנרטיב הפלסטיני? התשובה פשוטה עד כאב: כיוון שרצחה יהודים. חברת הכנסת אמנם טוענת כי שגתה בניסוח הדברים, אך דבריה הנחרצים לא מותירים מקום לספק. אהדתה למחבלת עם דם על הידיים היא עובדה מוגמרת.
מסיבה זו, ולא אחרת, ציינה מפלגת בל"ד בעמוד הפייסבוק הרשמי שלה את יום מותה של מוגרבי. למיטב ידיעתי, פירסום תמונתה של המחבלת לא נעשה כחלק מוויכוח פמיניסטי סוער. המניע של המפלגה להלל את מוגרבי זהה לזה של יזבק – הזדהות עם סמל לאומי פלסטיני, שהפך לכזה אך ורק בגלל פעולות רצחניות שביצע כלפי אזרחי ישראל.
קשה היה שלא לחייך אל מול הסברי יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, וחברי הרשימה מטאנס שחאדה ויזבק אודות המדיניות המחבקת כלפי מחבלים משוחררים ובני משפחותיהם. השלושה הסבירו בתצהירי ההגנה כי מדובר ב"החלטה היסטורית" של ועדת המעקב לפעול "לשילובם של אסירים ביטחוניים אלה בחיים אזרחיים. ביקורים אלה לא נועדו לתמוך במעשים שאסירים אלה ביצעו אלא למען שיקום חברתי".
המדיניות המחבקת של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת כלפי המחבלים, לא באה לשקם חברתית את אלה האחרונים. הם באים אך ורק בשביל להתבשם מתהילתם, ומאבק הכוכבים שמפזר עליהם הרחוב הפלסטיני.
כמעט כל חברי הכנסת הערבים, כולל היבה יזבק, השתתפו בשנת 2017 במסיבת השחרור של לינה ג'רבוני, סייענית טרור. לא בשביל לשקם אותה, כמובן, אלא בשביל להביע את הערצתם אליה.
ג'רבוני, שסייעה למחבלי הג'יאהד האיסלאמי לבצע פיגועי טרור קשים בישראל בתקופת האינתיפאדה השנייה, ישבה במשך 17 שנה בכלא הישראלי על פועלה זה. כששוחררה, זכתה לכבוד מלכים. מקושטת בדגלי פלסטין, לבשה עראבה חג, והנהגת הציבור הערבי נכחה בפסטיבל לכבודה. מאות האנשים שהשתתפו בטקס שנערך לכבודה לא באו לשם שיקומה החברתי, אם תהיתם. הם באו כדי להגיד לה תודה על התגייסותה לטובת המאבק האלים נגד ישראל.
כך גם כשח"כים מבקרים את המחבל המשוחרר מחמוד ג'בארין ומצטלמים איתו מחובקים. הם רוצים לשאוף קצת מאוויר הפסגות האופף אותו, הרי בתור נציגי ציבור מעונבים אין להם את הילת המאבק הפיזי נגד ישראל כמוהו. כל שנותר להם הוא פירסום תמונות המחבלים בדפי הפייסבקו שלהם, והשתתפות בחגיגות לכבודם. זו דרכם להביע את מחויבותם למאבק.
