בזמן שישראלים נאבקים בכל החזיתות על עצם זכותם לעלות להר הבית, לחופש דת ותנועה בו, מתברר שבמדינת ישראל ובצה"ל יש מי שדואג לאפשר גישה נוחה, מהירה וקלה דווקא לתושבי עזה ויהודה ושומרון הערבים. החשבון יוגש כמובן לפקודת משלמי המיסים של מדינת ישראל – הן בכסף הן בדם.
בקשת חופש מידע שהגיש האגף המשפטי בתנועת "אם תרצו" חושפת ממצאים מדאיגים, שלא לומר הזויים, בכל הנוגע להתנהלות המדינה סביב מתן היתרים לערבים לעלייה להר הבית. בעוד כלפי האוכלוסיה היהודית המדינה והמשטרה מתאמצות כידוע בתעלולים משפטיים, פוליטיים ואחרים, למנוע ככל האפשר עלייה חופשית להר הבית, שלא לדבר על תפילה בו, מתברר שלגבי ערבים מיהודה ומשומרון, ואולי חמור מכך, מעזה, המדינה מספקת בשנים האחרונות עשרות אלפי אישורי כניסה ייעודיים לתפילות בהר הבית.
משטחי יהודה ושומרון, כך על פי נתוני מנהלת התיאום והקישור של אזור יהודה ושומרון שהגיעו לידי האגף המשפטי בתנועת אם תרצו, מתחילת 2014 ועד לאמצע שנת 2019 זכו לאישור להגיע לתפילות בהר הבית יותר מ־45 אלף תושבי יהודה ושומרון, בעוד מעזה קיבלו בפרק הזמן הזה כ־27 אלף תושבים אישור.
לכך אפשר וחשוב לחבר גם את הפרסום שחשפה תנועת "סטודנטים למען הר הבית" ביולי 2019 ואשר פורסמה במקור ראשון, כי משרד התחבורה מסבסד בעלות של 2.5 מיליון שקלים הסעת המונים של ערבים מיהודה ושומרון בשיטת "מתמלא ויוצא" אשר יוצאת משלושה מוקדים: מעבר קלנדיה שמצפון לירושלים, מעבר רחל שמדרום לבירה ומחסום הזיתים שממערבה.
שיתוף פעולה נדיר בין משרדי ממשלה לגורמי שלטון שונים מתקיים כאן, והכול לטובת הבטחת הגעתה של אוכלוסייה שאינה משלמת מיסים, איננה תורמת ואיננה כלל חלק ממדינת ישראל, וכל זאת בזמן שהיד השנייה של אותם הגופים מדכאת בכוח את השאיפות הלאומיות, הדתיות והאישיות של תושבי ישראל היהודים.
סוגיה נוספת שעולה מבקשת חופש המידע היא כניסת תושבי יהודה ושומרון המוגדרים בידיי מת"ק איו"ש כ"עובדי ווקף בהר הבית" המקבלים אישורים מיוחדים להיכנס לשטחי מדינת ישראל בדרכם לפקח על שפתיהם של יהודים בהר הבית, שלא ינועו חלילה. בסך הכול, מתחילת 2014 ועד לאמצע שנת 2019 קיבלו היתרים, 1,157 מתושבי יהודה ושומרון תחת הסעיף הזה – "אנשי וקף בהר הבית".
אנשי הווקף האלו, כוח ירדני זר, נזכיר, שאינם נמצאים כאן מתוקף כל הסכם רשמי, מקבלים אישורים מיוחדים לכניסה לישראל הקטנה, וזאת אף שהיו מעורבים בעשרות, אם לא מאות מקרי אלימות כלפי יהודים בהר הבית והשתתפו בעימותים עם שוטרים ישראלים. למרות כל האמור, אלו ממשיכים לקבל יחס של אח"מים ממדינת ישראל.
בתחילת דבריי ציינתי שהתשלום יוגש למשלם המיסים הישראלי הן בכסף הן בדם. בכסף נשלם פשוט כי את חשבון מערך ההסעות, ההובלות, האישורים והטיפול בכך, מישהו צריך לשלם – ואלו אנחנו, אזרחי ישראל. ובדם – מפני שבמסגרת אותה בקשת חופש מידע פרסמנו ב"אם תרצו" שמשרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים השיב כי "אין כל נוהל הנוגע לאופן הפיקוח על וידוא הגעת כל מקבל היתר חזרה למקום מגוריו". או במילים אחרות: אישורי כניסה לתפילה בהר הבית מעזה – יש, פיקוח שלאחר התפילה לא יצא אחד העזתים לבצע פיגוע דקירה באחד משערי ההר – אין.
הנתונים הבלתי נתפסים הללו, תרתי משמע, המוכיחים כיצד מדינת ישראל מכניסה לשטחה ומאשרת את כניסתם של עשרות אלפי תושבים שאינם אזרחי המדינה, למטרות כדוגמת "תפילה בהר הבית", הם אבסורד גדול שמנציח את העוול ואת הפרת זכויות האדם הגדולה ביותר בעולם המערבי: אוכלוסייה שלמה שהיא רוב במדינתהּ חווה אפליה על רקע דתי ונגזלות ממנה זכויות בסיסיות, כל זאת בעוד דווקא אוכלוסיית המיעוט שחלק ניכר ממנה אפילו איננו משתייך למדינת ישראל הריבונית, נהנית מזכויות יתר.
הכותב הוא ראש תנועת הסטודנטים למען הר הבית וראש אגף פעילים בתנועת "אם תרצו"
