ההיסטוריה חוזרת על עצמה. גם לפני 75 שנה הסכימו אומות העולם לתת לעם ישראל רק חלק מארץ ישראל, במה שקרוי "תכנית החלוקה" – שקרעה מהעם היהודי את מרבית חלקי ארצנו. ועל התכנית הזו נשא רבנו הרצי"ה משא בליל יום העצמאות ה-י"ט של מדינת ישראל וכך אמר: "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו, לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ה' בנבואה בתרי-עשר – "ואת ארצי חילקו"! (וכאן פתח ראש הישיבה בזעקה) איפה חברון שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!" – והמשיך הרצי"ה וסיפר – "באותו מצב מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים – לא יכולתי אז לשמוח".
זאת הייתה תגובתו הראשונית של הרצי"ה על תכנית החלוקה. עד כאן התגובה הזאת מזכירה לנו את תגובתם של ראשי מועצת יש"ע הדוחים בשתי ידיים את עסקת המאה של הנשיא טראמפ.
אבל במחשבה שנייה שינה הרצי"ה את עמדתו השלילית, על מחשבתו השנייה הוא ממשיך לספר: "כך היה המצב לפני י"ט שנים, באותו לילה ובאותן שעות. למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל – היה לו צורך לבוא וכלום יתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב'בית הרב' – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: 'מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו'. נקבעה החותמת!".
איני רואה שום הבדל בין מה שהתרחש אז לבין מה שמתרחש היום. בשני המקרים אומות העולם (אז האומות המאוחדות וכיום נשיא ארצות הברית) הסכימו לתת לנו רק חלק מארצנו. וכאן השאלה לקחת את מה שנותנים או לומר "הכול או לא כלום". רבנו במחשבה שניה החליט לוקחים מה שנותנים.
לאור הדברים הנ"ל, אני מתפלא על תלמידיו המובהקים של הרצי"ה שיצאו בגלוי דעת לדחות את תוכנית השלום האמריקנית, ולא נוהגים כמנהג רבנו לקחת את מה שהגויים נותנים לנו ולצפות שהקב"ה יביא את ההתחלה הזו לידי גמר. ואסיים בדבריו של רבנו הראי"ה קוק (שנכתבו לפני מאה שנים בשנת תרע"ח -אגרות ראיה אג' תתעא) שנשאל על ידי תלמידו ד"ר משה זיידל האם תקופתנו היא "אתחלתא דגאולה"? ותשובתו הייתה: "כן אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו . . . ועיני כל חודר ברוח דעה היו תמיד נשואות כי יד ה' הנוהגת כל מסיבות דורים תפליא פלאותיה להביא את ההתחלה הזאת למעלה יותר רוממה. והפלא הזה קם ויתא בימינו לעינינו לא על ידי מעשה אדם ותחבולותיו כי אם ע"י מפלאות תמים דעים" – על כן אל נפריע לבורא עולם איך הוא מקדם את גאולת ישראל. נקבל את מה שהוא נותן לנו בכל שלב ושלב, וה' יעשה הטוב בעיניו.
