הבאזז הימני בוושינגטון היה אדיר. ראשי המועצות ביש"ע הגיעו לעיר כאיש אחד. הם התפרסו בבתי המלון ליד הבית הלבן, בנקודות התקשורת, במקומות המפגש הנחשבים. הם גם לא עזבו את ראש הממשלה נתניהו לרגע. המטרה הייתה אחידה. כולם כמובן רצו לספח, כמה שיותר, אבל על הטקטיקה ניטש ויכוח. היו שאמרו לקחת מה שנותנים, היו שהסתייגו מרעיון המדינה הפלסטינית על 70 אחוזים מהשטח, כאילו שיש לאופציה הזאת קונים ברמאללה.
תרועת הניצחון של רוב הימין האידאולוגי נשמעה בסוף, וזה מובן. מעולם לא ישב בבית הלבן נשיא שעושה את דברו של הרב קוק הבן, מייסד גוש אמונים, ועוד עוטף את הכול באצטלה דתית משלו, בהשראה אוונגליסטית אדוקה והדוקה. דונלד טראמפ מתנהג כאילו בשטחי יהודה ושומרון חי רק עם אחד. את הזלזול הבוטה בפלסטינים הוא הפגין כמעט בכל הזדמנות השבוע בבית הלבן, גם כאשר הציע להם חיים טובים בישות שנתניהו הגדירה "ריבונות מותנית ומוגבלת".
וזה בדיוק העניין. המרוץ הטראמפיסטי־אוונגליסטי־מתנחלי אחרי כל פיסת קרקע ביהודה ושומרון, בגיבוי ומימון של תוכנית המאה, עלולים להוריד את כולנו ביגון שאולה. אף לא אחד באמת חושב מה יהיה בסוף, ומה מחכה לנו בסוף הדרך, וגם לא באמצע. "אנחנו הולכים לתפוס את הבקעה וכל ההתנחלויות. זה קודם כול. אחר כך נראה מה יהיה הלאה", אומרים בסביבה של נתניהו בהתלהבות גדולה.
בנימין נתניהו עצמו לא משוגע על המהלך הזה, וזה למרות ההצגה הגדולה בוושינגטון. בכל סיטואציה אחרת הוא לא היה רץ לספח. בניגוד לימין הדתי שמחזיק במצוות יישוב הארץ, שהיא חשובה יותר משמירת שבת, נתניהו הוא הרצלייני שרואה את המפה המדינית כולה, ולא מתעכב על איפה זה כפר־תפוח. עד היום, כולל היום, נתניהו הוא חפץ חשוד בעיני המתנחלים, שלא ממש בטוחים בכוונות האמיתיות שלו. הוא הרי נשא את נאום שתי המדינות באוניברסיטת בר־אילן וקודם לכן הצביע בעד ההתנתקות מעזה.
עד היום נתניהו גם נזהר, ולכן עורר ספקות גדולים בימין. הוא יודע היטב מה משמעות הסיפוח הלא מבוקר ביהודה ושומרון. הוא מבין את משמעות השליטה מחדש על 2.5 מיליון פלסטינים. הוא מקפיד ומצליח לשמר את המצב שבו הפלסטינים מנהלים בעצמם את החיים השוטפים שלהם. מה שהוא היה רוצה זה לצלם את הסיטואציה הנוכחית ולקבע אותה שנות דור, בלי ריבונות על כל השטח ובלי בטיח.
אבל נתניהו היום שונה בתכלית. הוא חיה פצועה, ולכן גם ההתנהלות המדינית שלו אחרת. כמו שהימין האידיאולוגי תאב לריבונות, נתניהו מייחל להישגים שיעזרו לו מול כתב האישום, שהולך להרוס לו את החיים הציבוריים אחרי 40 שנה בקדמת הבמה המדינית. איש לא היה נוהג אחרת, כנראה.
נחזור לממשל צבאי?
תוכנית המאה שהוצגה ביום שלישי בבית הלבן היא לא תוכנית שלום, אלא תוכנית לסיפוח יהודה ושומרון בשלושה שלבים. נתניהו מדבר על שתי פעימות, ההתנחלויות והשטחים, אבל מה יקרה בתום ארבע שנים? הרי הפלסטינים לא יקבלו את התוכנית הזאת לעולם. הם גם לא יסכימו לחיות בריבונות המותנית והמוגבלת שטארמפ ונתניהו מציעים להם, גם בתוספת של 50 מיליארד דולר.
ביום שלישי, אחרי הצגת התוכנית בבית הלבן, שאלתי גורם מדיני מה יקרה אם בכירי הרשות הפלסטינית, שהיום מקללים את הנשיא טראמפ, יחזירו את המפתחות. הם יודיעו שאינם מעוניינים בישות המשונה שהם מקבלים, ומשחררים את עצמם מאחריות על הפלסטינים בשטח וכולם מתמסרים לשלטון הישראלי. מה אז? האם נבוא שוב לנהל את מיליוני הפלסטינים? נחזור לשכם ולקלקיליה ונקים שם ממשל צבאי עם קציני מטה לרווחה ותחבורה? ואיזו אזרחות נעניק לפלסטינים? אפילו האמריקנים לא יסכימו שהם יהיו אזרחים סוג ב'.
הגורם המדיני הבכיר אמר לי שזה לא מה שהפלסטינים רוצים. אני חושב שהוא טועה. יש דיבור רציני בחברה הפלסטינית על המדינה האחת. אהוד יערי, הפרשן הכי מיומן בשטח, טוען כבר שנים כי הפלסטינים לא רוצים מדינה משלהם. וכאשר הם יקרסו לתוכנו יום אחד נבין את משמעות הסיפוח הכולל, שהתחלנו אותו השבוע בוושינגטון. נתפלל אז שהחזון של טראמפ הוא גם לא סוף חזון המדינה היהודית והדמוקרטית.
אני תמיד מדבר על המודל של ירושלים, שהיא כבר עיר דו־לאומית לכל דבר, והפלסטינים מחכים רק לשעת כושר כדי לקחת את ראשות העיר בבחירות דמוקרטיות. בוושינגטון היה נדמה לי כי ראש הממשלה נתניהו מבין את הסיטואציה המיוחדת. אם יש נקודת אור בתוכנית הזאת, הרי שהיא ההכרה בכך ששכונות ערביות עצומות בירושלים צריכות לעבור לרשות הפלסטינית. בשלב זה התוכנית מדברת על השכונות הירושלמיות שמעבר לגדר ההפרדה, כפר־עקב, ראס־חמיס ומחנות הפליטים שועפאט וקלנדיה. חבל שלא מדברים של גם על שכונות־ענק נוספות כמו צור־באהר וג'בל־מוכבר, שעדיין אין שם התיישבות יהודית צפופה.
כל זה לא יקרה, כי הפלסטינים דוחים את התוכנית כולה. אמרתי השבוע בוושינגטון לנתניהו כי אם אכן יחלק את ירושלים, הוא גם יציל אותה. הוא לא ענה. בימים האלה הוא לא במצב רוח של חלוקה. הוא עמוק בתוך החזון המתממש של דונלד טראמפ והרב צבי יהודה. 
