ה-28 לינואר 2020 הוא יום שלא יישכח במהרה. שני אירועים היסטוריים התרחשו בו, בהפרש של כמה שעות זה מזה: לראשונה בתולדות ישראל הוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן, ולראשונה בתולדות הסכסוך הערבי-יהודי הוגשה תוכנית שלום אמריקנית שמשנה מן היסוד את חוקי המשחק.
הגיבור הטראגי של האירועים הוא כמובן בנימין נתניהו. הררי מילים נשפכו על הפער שבין האיגרא רמא לבירא עמיקתא. על צירוף המקרים הבלתי נתפס שגרם לחלום הכי גדול ולסיוט הכי גדול בחייו להצטלב. אך אין מדובר בצירוף מקרים כלל ועיקר. למעשה שני הווקטורים, שכביכול הגיעו לנקודת הפיצוץ ביניהם, לא פועלים בכיוונים מנוגדים. להיפך, הם המשך ישיר אחד של השני.
חודש אחד בלבד אחרי שנבחר דונלד טראמפ לכהן כנשיא ה-45 של ארצות הברית, נפתח כאן בארץ תיק 1000, שהיווה את יריית הפתיחה לשלושת התיקים שהגיעו אחריו. עד שסוף סוף תמו שמונה השנים הרעות של אובמה, נתניהו לא זכה להתרווח על כיסאו וליהנות באמת מהנשיא הרפובליקני לו חיכה כל כך. יש שיראו בכך מזל רע או טיימינג גרוע אך יש שיראו בהשתלשלות המאורעות הזו יד מכוונת. חלק מאותה תוכנית.
נתניהו הוא ללא ספק המנהיג המוכשר ביותר שקם לעם היהודי. פנומן מדיני, ביטחוניסט מזהיר, בעל חזון כלכלי נדיר ואין עוד רטוריקן כמוהו בעולם כיום. יש לו רק בעיה אחת: הוא לא מסוגל לזוז. שני העשורים שלו בפוליטיקה הישראלית הוכיחו שהוא תמיד יעדיף לדחות למחר את מה שהוא היה יכול לבצע כבר אתמול. גם אחרי שהשתחרר מעולו של אובמה, הוא לא פספס הזדמנות לפספס הזדמנות. הקיפאון נותר על כנו, רק התירוצים השתנו – את הממשל האמריקני העוין החליף שלטון הפקידים המסרס.
היה רק דבר אחד שיכל לגרום לאיש הסטטוס קוו לחצות סוף סוף את הקווים. זהו המנוע הנצחי, המחולל הגדול של כל פעולותיו: יצר ההישרדות האישי שלו. ללא תיקי האלפים לתוכנית המאה לא היה סיכוי.
כמה סמלי שדווקא מעשיו של אביחי מנדלבליט (מסתבר שלא רק את ליבו של פרעה אפשר להקשות, אלא גם את זה של היועמ"ש), מלך מלכי היועצים, הביאו לבסוף את התוצאה שהחונטה המשפטית ניסתה כל כך למנוע. שהרי מאחורי האכיפה הבררנית, זיהום תהליכי החקירה, רמיסת זכויות היסוד של יועצי רוה"מ ושל עדי מפתח שונים והאשמות שאין להן אח ורע תקדימי בעולם המשפט הבינלאומי עומד רצון אחד: להעביר ממשלת ימין מן הארץ.
אבל בשביל להשלים מהלך כל כך דרמטי, לא די במנהיג ישראלי – קוסם ככל שיהיה. להצלחה אבות רבים ויש לא מעט אנשים בוושינגטון שעזרו להפוך את הדיל החלומי הזה למציאות. כן, רון דרמר הוציא והביא, רקח ובישל, ופרידמן וגרינבלט וברקוביץ'. הכול נכון. אבל יש רק אדם אחד שבלעדיו כל זה לא היה קורה.
אוהבים להשוות את טראמפ לכורש, אבל האמת היא שבסיפור הזה הוא הרבה יותר אחשוורוש. ומי שלחש על אוזנו הכרויה, ומי שגרם לו לאמץ את התוכנית המהפכנית הוא היועץ הכול-יכול, חתנו ג'ארד קושנר. מרדכי היהודי של המאה ה-21.
היום כבר כולנו יודעים: בדיוק לעת הזאת הוא הגיע למלכות.
