מתישהו לפני קצת יותר משנה, ישבה חבורת גנרלים, הקימה מפלגה ובחרה לקרוא לה כחול לבן. בכך בחרו מנהיגיה לנכס לעצמם את צבעי הדגל של כולנו – דתיים וחילונים. צברים ועולים חדשים, אזרחי המדינה ויהודי התפוצות .
הדגל שלי הוא כחול ולבן
אתמול, היום וגם מחר
הדגל שלי הוא כחול ולבן
כמו הים והמדבר
מי מאתנו לא עמד בגן הילדים לבוש כחול לבן, אוחז בידו דגלון כחול לבן ושר בקולי קולות וזיופים של ילדים את השיר הזה. והם לקחו בעלות על הצבעים האלו .
עד כאן, מילא. מרגיז אבל עברנו לסדר היום. ואז אימצה לעצמה החבורה המופלאה הזו את המונח "סרוגים".
האם הם מבינים את התרבות של הסרוגים? האם באמת הם מבינים את משמעות ההווי, השורשים והדרך שלנו, הסרוגים? האם המילים שבט וסניף ובני עקיבא הן באמת בנפשם של סרוגי כחול לבן? אני רוצה לקוות שכן, ולכן גם כאן מילא. עוד ניתן איכשהו לעבור לסדר היום.
ואז הגיע הקמפיין של השבוע האחרון, שמהווה שיא חדש בארוגנטיות של החבורה הזו.
מקור ראשון בכלל, ומוצש בפרט, הוא עונג שבת אמיתי, והוא פינה חמה בלב, הן ברמה של הנחת האישית שיש לי ממנו, והן ברמה לאומית. אבל בשבת האחרונה כשראיתי את הקמפיין של סרוגי כחול לבן התהפכה לי הבטן, ובמקום עונג שבת חשתי טלטלה עצומה.
השילוב הבלתי אפשרי של הכחול-לבן שלנו, מוכתם בצהוב שהיינו, עם אזהרה מפני החר"דלים שבינינו, חתום בשם הסרוגים שאנחנו – עד כאן.
אני דור שני לשואה. תמונת הורי חולפת לנגד עיני כשהם עונדים מגן דוד צהוב. וילדותי, שנעה בין זיכרונות שואה לחגיגות התקומה, חולפת לנגד עיני. ונערותי כסרוגה שרופה בבני עקיבא חולפת לה לנגד עיני. תמונות של מצעדי יום העצמאות ברחובות, טנקים וחיילים צועדים בשמאל ימין, ואני ילדה קטנה מחכה שעות עד שיגיעו רק כדי להרגיש את העוצמה ואת הגאווה.
לאבא ואימא היה חשוב לגדל אותנו חזקים ולא עוד טלאי צהוב, אז ישבנו שעות וחיכינו. מבט כואב בדגלי המדינה שיורדים לחצי התורן בימי הזיכרון, ומבט גאה כשהם מורמים מעלה עם פתיחת חגיגות העצמאות שנה אחרי שנה. ככה גדלנו, ככה גידלנו את ילדינו, וככה הם מגדלים את הדור הבא.
והתמונות והמראות והרגשות והגאווה נצבעים להם לפתע בצהוב הזה. זה חודר לגוף זה חודר לעצמות והעיניים לא נשארות יבשות.
אבל זה עוד לא הכול, כי אז מגיעה האזהרה. חבורת גנרלים – התבלבלתם. נגד מי אתם מזהירים? נגד מי אתם יוצאים? נגד ילדינו שגדלו בבתים שבהם הציונות וערכי המדינה היו מעל הכול? נגד ילדי המגזר שבחרו לשלב תורה ואידיאולוגיה?
נגד ילדי המגזר, שבבוקר ילדיהם לומדים תורה ואחה"צ מקבלים העשרה במוזיקה ואתלטיקה וכל מה שרק אפשר לעשות כדי לגדל אותם בדרך ערכית ומיוחדת? נגד מי אתם יוצאים? נגד קציני היחידות המובחרות שלחמו, תחת פיקודכם, בכל מבצע אפשרי?
אינני נוהגת לכתוב פוליטיקה, לפרש פוליטיקה, או להביע את עמדותיי בפומבי. אבל הקמפיין הזה הוא לא קמפיין פוליטי. הקמפיין הזה מפלג, מסית ומרעיל כנגד טובי בניו של העם הזה. טובי בניו שגדלו לתפארת בבתים סרוגים, שאת חתימתם הוספתם בגאווה למודעה הקשה הזו.
אני לא מצפה להרבה מפוליטיקאים בתקופת בחירות, ובטח לא מפוליטיקאים מותשים בתקופת בחירות שלישית ברצף. אבל אני כן מצפה שתשאירו לי את הצבעים שלי נקיים, את המגזר שלי ללא אש בתוך הנגמ"ש, ואת הצבע הצהוב על מעיליהם הישנים של הורי המנוחים.
