יש ברירה: אנחנו צריכים ללמוד לבחור

"אבא למה אתה לא מחליף את התמונה שלך?" שואלת בת ה־11 כשאני עושה את הטעות ונותן לה להשתמש בטלפון הנייד שלי. "ככה אני אוהב את זה", אני עונה, אבל האמת? היא צודקת. תמונת הרקע של הטלפון שלי היא ציור מכוער באדום וסגול. גם הצלצול של השיחות הנכנסות והשעון המעורר הם מנגינות מעצבנות חסרות כל חן.

אני לא צריך לתאר לכם את התמונות והמנגינות הללו. אתם מכירים אותן. הן מופיעות גם אצלכם, או אצל החברים שלכם. קוראים להן "ברירת מחדל". כך הטלפון יצא מבית החרושת הסיני שייצר אותו, וכך הוא יישאר כל עוד הוא נמצא אצלי ביד.

זאת תמונה שאני רואה כל כך הרבה פעמים ביום. היה אפשר לצפות שאשקיע מאמץ מזערי כדי לבחור משהו חביב יותר, מתוך המאגר שמגיע עם מערכת ההפעלה. אבל אני לא. נוח לי להישאר עם ברירת המחדל, עלובה ככל שתהיה.

זו לא רק בעיה שלי. כך פועל המוח האנושי: הוא נצמד בכל כוחו אל מה שניתן מראש, וכל שינוי דורש ממנו מאמץ אדיר. "הטיית הסטטוס־קוו" קוראים לזה מומחים לכלכלה התנהגותית: רוב בני האדם לא יסרבו לתרום את אבריהם לאחר המוות במדינה שבה זוהי ברירת המחדל, אך לא יביעו רצון לעשות זאת כאשר ברירת המחדל אינה כזו; רוב מי שקיבל במתנה כסף המושקע במניות מסוימות ישמור על ההשקעה באותן מניות, למרות שלא היה קונה אותן מלכתחילה אם היה מקבל כסף מזומן.

יותר מכל אנחנו צריכים ללמד את עצמנו לבחור, להחליט, לקחת שליטה על החיים שלנו. לא לפחד כל כך מהאפשרות שניכשל ונטעה

מה אפשר לעשות עם זה? קודם כל, כדאי שנתחיל להגדיר מחדש את ברירות המחדל שלנו. להשתמש בכוח שלהן לשירותנו. אפשר להתחיל בקטן. למשל, מכשיר הרדיו ברכב. כבר כמה חודשים אני דואג שתמיד בתחילת הנסיעה הוא יהיה כבוי. רק אם יש משהו שחשוב לי לשמוע, אני מדליק ואחר כך מכבה (תתפלאו כמה מעט פעמים זה קורה). כך חסכתי שעות ארוכות של האזנה לכל מיני אנשים שאני לא מכיר רק כי הרדיו כבר היה פתוח. כדאי לסדר, למשל, שברירת המחדל ביוטיוב, או בכל אפליקציה אחרת, תהיה שהנגינה מפסיקה אחרי סרטון אחד. כך רק אם אחליט באופן מודע שאני רוצה לצפות בסרטון נוסף אוכל לעשות את זה.

אבל זה ממש לא מספיק. יש הרבה יותר מדי ברירות מחדל שהעולם בוחר בשבילנו, ולא תמיד לטובתנו. לכן, יותר מכול אנחנו צריכים ללמד את עצמנו לבחור. להחליט. לקחת שליטה על החיים שלנו. לא לפחד כל כך מן האפשרות שניכשל ונטעה – כי גם לא לבחור זה בעצם לבחור.

לא לבחור בסינון של האינטרנט זה בדיוק כמו לבחור שהוא יהיה פרוץ; להשאיר בטלפון אפליקציה שמכלה את חיינו לריק, זה בדיוק כמו להתקין אותה בכל יום מחדש.

גם הבחירות המודעות שלנו אינן נכונות תמיד, אבל אנחנו חייבים אותן לעצמנו. זה בסדר גמור שיהיו לנו תמונות רקע שהיא ברירת מחדל, ומנגינות וצלצולים שהם ברירת מחדל, אבל זה יהיה עצוב להתעורר יום אחד ולגלות שחיינו חיים שלמים בברירת מחדל.