שגרה אפורה – זה מושג מדויק כל כך. אין דרך לתאר את זה טוב יותר. השמיים קודרים, הטמפרטורה צונחת ואנחנו מתכנסים כל אחד בעצמו ובעיסוקיו. מי מאיתנו לא מרגיש קצת יותר אפרורי בתקופה הזו של השנה? החגים לא נראים באופק והחופש הגדול נשמע כמעט דמיוני. אם נהיה רגע בשקט, נוכל אפילו לשמוע את גלגלי השגרה נעים במרץ. גם אנחנו כמו השמיים שבחוץ, קצת יותר כבדים.
אנשי המערות הקדמונים צמצמו את זמן הפעילות שלהם תחת כיפת השמיים בעונה הזאת. ומתברר שגם היום, כל הפתרונות הטכנולוגיים שיש לנו לא מצליחים לנתק אותנו לגמרי מהקור והגשם שבחוץ. הטבע בכל זאת מחלחל אלינו. משנה אותנו, מאלץ אותנו להתאים את עצמנו אליו, וצובע אותנו בצבעי הסוואה אפורים בהתאם לקו האופק בחוץ. ההסוואה בטבע עוזרת לבעלי החיים לשרוד, אולי גם לנו.
קשה לקום בבוקר ולצאת החוצה אל השגרה. מי מאיתנו לא חולם לשכב על ערסל במקום שטוף שמש קצת רחוק מכאן ללא הגבלת זמן. או לפחות – להישאר בבית מתחת לפוך, כמה חודשים, עד שייגמר החורף. הגיע הזמן לזן חדש ומתקדם של דוב קוטב ארצישראלי מצוי. זה יכול להיות נחמד, אין בכלל ספק. מתנדבים ראשונים לפיילוט תוכלו למצוא בתחנת האוטובוס הקרובה אליכם.
התכרבלות כזאת יכולה לפתור את בעיית הקור, אבל מהר מאוד ניאלץ להתמודד עם בעיה אחרת: השעמום. כמה ימים נצליח להישאר בבית, חסרי מעש? אחרי הנטפליקס והנשנושים וכוסות השוקו, צריך גם לעשות משהו.
חופש הוא טוב, ויש גם זמן ומקום של כבוד להסתלבטות מוחלטת, אבל גם לזה יש איזה תאריך תפוגה (תחפשו טוב, אולי הוא על המכסה). התאריך משתנה מאדם לאדם, אבל בסוף כולנו צריכים איכשהו להפעיל את עצמנו.
עשייה ממלאת אותנו מבפנים, מפתחת אותנו וחושפת אותנו לאינטראקציה. עשייה לא נותנת לנו לקפוא במקום, אלא מאלצת אותנו להניע את הגלגלים, להוציא מבפנים אל החוץ, להיות בתהליך
תעסוקה גורמת לנו להרגיש יעילים ומועילים, נותנת משמעות ליומיום, וממלאת אותנו מבפנים. היא מפתחת אותנו או חושפת אותנו לאינטראקציה. עשייה לא נותנת לנו לקפוא במקום, אלא מאלצת אותנו להניע את הגלגלים, להוציא מבפנים אל החוץ, להיות בתהליך. יש קשר ישיר בין תעסוקה לבריאות גופנית ונפשית, ורואים את זה במיוחד (אבל לא רק) אצל אנשים מבוגרים. במחקרים נמצא שאנשים שהמשיכו להיות עסוקים ופעילים אחרי גיל הפרישה היו גם בריאים יותר. חוסר מעש יכול לנוון; עשייה משאירה אותנו חדים.
נכון, יש בית ספר ולימודים ושיעורי בית ולא פעם אנחנו מתפללים לרגע של שעמום טהור. אבל כל אלה הם לא תמיד עיסוק שמצליח למלא ולהטעין אותנו. לפחות לא כל הזמן. בשגרה אפורה כזאת כדאי לחשוב על משהו נוסף. זה יכול להיות הכישרון שלא זכרנו לטפח או התחביב שמזמן לא הבאנו לידי ביטוי. זה יכול להיות חוג או פעילות בתנועה.
זמן ההתכנסות בחורף הוא הזדמנות לפתח ולקדם את מה שאין לנו זמן אליו, להוסיף עומק וצבע, או לפחות להפוך את האפור לקצת יותר בהיר. כל מה שיסיר מעלינו את העננה הכבדה שהשתלטה עלינו, ויאלץ אותנו להוציא החוצה את האף החמוד והקפוא שלנו.
