לא מעט מים זרמו בברזי השידורים של קשת מהשקת "כוכב נולד" המיתולוגי של נינט, שי גבסו ושירי מימון בשנת 2003 ועד לגרסה האירוויזיונית הנוכחית שהיא "הכוכב הבא".
מבחינת האיכות המוזיקלית, אין מקום לעשות הנחות ולהתכחש: עם כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה משאבים ואין סוף קריירות שהגיעו ארוזות ומוכנות, היה אפשר לצפות לתרומה קצת יותר גדולה לקאנון של המוזיקה הישראלית מצד בוגרי התוכניות הללו, זה לא קרה.

ביילי אייליש, מלכת הגראמיז האחרונים והשם הכי רותח בעולם המוזיקה, כבר בגיל תיכון הביאה איתה אישיות מוזיקלית ייחודית ומעניינת יותר ממה שמוצג בתוכנית – אבל אין צורך להרחיק עד אליה. קחו את גדולי הכוכבים שיצאו מהעונות השונות, נגנו כל שיר שתבחרו מהרפרטואר שלהם ונסו לענות לעצמכם בכנות: האם זה בכלל יכול להתקרב לסף הרגש שהתפקע מ"תאטרון רוסי" שכתב אביתר בנאי בגיל 20? האם יש יוצרת שיכולה לצמרר בעשירית מהעוצמה שיש לענבל פרלמוטר? אני מניח שהתשובה די ברורה.
היו בעולם הזה גם יוצאי דופן כמו שי גבסו, דויד לביא, או כמובן נטע ברזילי שהביאו אל תוך המוזיקה שלהם סיפור חיים שיכול לשמש כהשראה. אולם ברוב המוחלט של המקרים, המעבר בין קבלת הווי הכחול על איך שאדם שר לבין הפקת משהו בר קיימא בעולם המוזיקלי לא באמת קורה. ורמת האלבומים של פליטי הז'אנר נשמעת בהתאם.
יש עוד רעות חולות שמגיעות עם תוכניות הריאלטי המוזיקליות. יש משהו מאוד וולגארי בכך שהשופטים זורקים את ההערות העוקצניות שלהם תוך כדי שהשיר מתנגן והזמר שר; סימבוליקה לתהליך של חוסר קשב וסבלנות לאמנות, שלעיתים קרובות נשמע את אותם השופטים שחוטאים בה מתלוננים עליה.
אבל למרות כל אלו, זכייתה של עדן אלנה אתמול בכוכב הבא, ורשימת המשתתפים בתוכנית בכלל, מבטאים משהו שחשוב שיהיה נוכח על המסך שלנו מלבד אסקפיזם עצמו, שלא צריך להיות מילה גסה.
בעולם בו העיסוק בפוליטיקת זהויות הולך ומעמיק לא מעט שסעים חברתיים ותרבותיים מועצמים, יש לתוכניות האלו תפקיד לא קטן בשמירה על המרקם השברירי אותו הפוליטיקה במדינת ישראל מפוררת. אין עוד הרבה פלטפורמות בחברה הישראלית בהן ילדה ממשפחה יוצאת אתיופיה יכולה להתחיל כשווה בין שווים ולהמשיך כך בגאון עד לב מדורת השבט. אין עוד הרבה מקומות בהם ילד מהפריפריה יוכל להבליט את הכישרון שלו מבלי ששם המשפחה שלו יהווה פקטור למידת ההתקדמות.
אם את זה התוכניות האלו ימשיכו להיות כלי אפקטיבי למוביליות חברתית אנחנו יכולים ואפילו צריכים לספוג את כל תוצרי הלוואי שמגיעים עם שאר החבילה הצבעונית הזאת.