לו יצויר שב"עיתון לאנשים חושבים" לא דמותו של קהל מצביעים חובש כיפה היה מצויר אתמול כמפלצת אימתנית, אלא דווקא זה של המצביע הערבי. לדמות הדמיונית חובשת הכאפייה שהייתה מתפרסמת בקריקטורה של בידרמן היו מוצמדות אותן שיניים חדות, אוזניים זקופות, פנים חזיריות ומבט אחוז טירוף. היא זו שהייתה מוציאה לשון גדולה מפיה, ומעבירה ליקוק מאיים על ראשו של מנהיג פוליטי מפוחד.
— Amos Biderman (@Amos123Biderman) February 4, 2020
אם אתם רוצים הקשר פוליטי, אפשר אפילו – ורק לשם ההמחשה, כן? לתאר איך אותו מצביע מתרעם ומפגין בכעס נגד הרעיון לספח אותו לאיזו ישות מדינית פלסטינית עתידית. אם ממש מייחלים למתוח את ההלצה עד לקצה, אפשר לאייר איך הדמות המפלצתית מצביעה נגד הרעיון בעודה מנופפת באותו דגל ממש של הישות שהיא מסרבת לחיות תחת שליטתה. הערבי שדורש להישאר תחת שלטון מדינת האפרטהייד הנוראית לכאורה, שממררת את חייו בחוקים גזעניים ובכל זאת כנראה, מתברר שדי טוב לו לחיות בה.
לא באמת. אין כל חשש שהתסריט הזה ייצא מגדר תרגיל מחשבתי ויועבר אל הדף. לא בהארץ, ולא בשום מקום אחר. יש דימויים שברור לכל מאייר שהם מעבר לגבול הטעם הטוב והדאחקה הפוליטית. מפלצת כלבית למראה עם כאפייה על הראש זה ביג נו. לא ב-א' רבתי. אבל יצור שכזה עם כיפה, זה דווקא קטעים. הנה תראו איך הוא מאיים שם על הנתניהו הקטן עם האף הארוך, דורש ממנו בריר נוזל שיחיל כבר ריבונות.
באפריל החולף, פרסם עיתון הניו-יורק טיימס הבינלאומי קריקטורה בה הופיע נתניהו ככלב נחייה עם קולר ועליו מגן-דוד, המושך אחריו את טראמפ העיוור. העולם היהודי הזדעזע. המאפיינים האנטישמיים של האיור הסאטירי, גררו תגובות כה חריפות, עד שהניו-יורק טיימס שבתחילה התנצל התנצלות רפה, הבין בהמשך שזה לא יספיק והשעה את פרסום הקריקטורות במהדורה הבינלאומית שלו כליל.
קטונתי מלהצמיד את התואר "אנטישמי" – שיש להשתמש בו במשורה זהירה – לקריקטורה שפורסמה אתמול בהארץ. אבל, נוהגים ללגלג על פמיניסטיות שאין להן חוש הומור והנה, דווקא מתוך המקום הפנימיסטי, למדתי שיש מקומות שבהם מותר וצריך לומר – עד כאן. לא הצחיק ולא שעשע אותי. זו לא אני שלא זורמת, אלו אתם שחציתם קו. שיצרתם בדיחה שלא הייתה עוברת, לו היה מדובר במגדר אחר. וכך, גם כאן. הקריקטורה הדוחה שפורסמה אתמול בהארץ הייתה מעשה מכוער, שכוון אל המגזר שעליו עדיין מותר לומר כאן הכול.
