אני גרה בעלי. האם זה דורש ממני להתייחס לדברים שיוצאים לאחרונה השכם והערב מבית המדרש הזה? אם לא אתנער מהם, האם עלולים לחשוב שאני שותפה להם? איני יודעת. אך מזה זמן הולכת ומתגברת בי התחושה שאין לעמוד מנגד. יש קול אחר בעלי, בהתיישבות, בציונות הדתית בכלל. הקול הזה צריך לקבל במה וראוי לצאת לאור.
אני פמיניסטית. לפעמים אני נדהמת עד כמה אמירה פשוטה כזו יכולה לגרום להרמת גבות אצל שכניי או חבריי לעבודה. כאילו לא ברור שזכויותיי לצאת לעבוד ולהשתכר בדומה לגבר, להשכיל בכל התחומים, לבחור ולהיבחר, הן פרי המהפכה של התנועה לשחרור האישה.
שאלות רבות הנוגעות באמונתי החזקה בתורה שבכתב ושבעל פה מהדהדות אצלי ותובעות התייחסות ודיון. אך מעבר לזעזוע עד כדי בכי מדבריו של הרב יוסף קלנר, מעבר לפגיעה בי ובחברותיי הנשים, אני חושבת שבמבט מעמיק הרב קלנר עשה שירות מצוין לפמיניזם הדתי.
אמירותיו המבישות כלפי הנשים חשפו תפיסת עולם שלמה. איני מקבלת כמובן את דבריו כאילו הייתה זאת פליטת פה. צפיתי בשיעור. היכולת לומר בזחיחות דעת מתמשכת שכזו שרשרת גידופים ועלבונות כלפי המין הנשי היא משנה סדורה אצלו. נשים דתיות רבות, בעיקר במחנה החרד"לי, נוטות להביע סיפוק ממעמד האישה כפי שהוא ומהכבוד שהן זוכות לו כנשים. השירות שעושה הרב קלנר הוא בהצפה של המצב כפי שהוא, לפחות אצל חלק מרבני הציונות הדתית.
אני סבורה שרק מעטים חולקים עימו עמדות חשוכות שכאלו. אני מאמינה שהדברים אינם מייצגים כלל את הרב אלי סדן. אך האם התפיסה החרד"לית הציונית־הדתית רחוקה מהם כל כך? האם במדרשת דניאלי של מוסדות בני דוד זוכות הבנות להיכנס בהיכל לימוד הגמרא, הלימוד המרכזי בעולם הישיבות והשער לעולם פסיקת ההלכה והגדלות התורנית? האם רבני 'בני דוד' קוראים טקסטים פמיניסטיים מתוך רצון להתמודד באופן עמוק ואמיתי עם בעיותיה של האישה הדתית – ואני מדברת על האישה הדתית בחוגים השמרניים יותר, אישה המודרת תדיר מעולם התפילה וההנהגה הרבנית?
מרן הרב קוק לימד אותנו להתבונן בתהליכים הפוליטיים והחברתיים שפקדו את העולם במאה הקודמת, ולראות את הופעת האור האלוקי שבהם. כך הוא גאל את הציונות וכך הוא גאל תפיסות מודרניות רבות שהעולם הדתי חש מנוכר ומרוחק מהן. הפמיניזם לא זכה להיגאל בידי הרב קוק, והוא לא ראה את התנועה הפמיניסטית, שהייתה בזמנו בגל הראשון שלה, כתנועה נושאת בשורה. אך מה עושים תלמידי תלמידיו עם הרעיון הפמיניסטי? הם עסוקים ללא לאות בבירורי בירורים על מצבו של הדור, ומנסים בכל עוז להתאימו לתורת הגאולה של הרב קוק.
מדוע ייגרע חלקה של אחת המהפכות הגדולות של המאה הקודמת, המהפכה הפמיניסטית? והיכן התורה הגואלת? תורה המנסה להתמודד עם שאלות השעה, תורה שערכי מוסר, צדק וכבוד לאחר הם אדניה? מהי הבשורה החברתית שאנו רוצים להוציא לחברה הישראלית? מדוע תמיד עלינו להיגרר בעקבות אמירות קצה קשות כאלו, במקום לפתוח את עולם בית המדרש לדיונים משמעותיים וקיומיים כל כך בשיח הציבורי?
קו אחד מחבר בין אמירתו של הרב יגאל לוינשטיין ש"משגעים לנו את הבנות" ובין דבריו החמורים הרבה יותר של הרב קלנר. קו של פטרוניזם מתנשא כלפי המין הנשי. יהירות של מי שרואים בנשים דגם לא מפותח וילדותי של אישיות שיש להנחות, לכוון, להגן, ואם יש צורך גם להבהיר מה הציפיות ממנה ובאילו היכלים אל לה להיכנס.
כדאי אולי לזנוח את הדבקות באידאולוגיות הגדולות, ולהתכתב עם המציאות עצמה. אפשר למשל לשאול נשים מה הן חושבות על עצמן ועל יכולותיהן, והאם מעבר לסריגה, לגידול ילדים, לקריאת 'צאינה וראינה' ושיחות הרצי"ה, הן בשלות למשימות ולאתגרים נוספים.
לרבות מהשאלות העולות מהיותי אישה מאמינה ופמיניסטית אין עדיין תשובות, וגם איני מצפה שיימצאו להן פתרונות של קסם בזמן קצר. אך יצירת שיח קיומי, מורכב וקשוב עשויה להיות התחלה מבורכת של שינוי בבתי מדרש רבים, ולצערי לא רק בבית המדרש של תלמידי הראי"ה.
