האמת, קצת מכמיר לב לראות ולשמוע את ראשי מועצת יש"ע ופעילי ימין אחרים קופאים מקור באוהל הריבונות שהקימו מול הכנסת. ראיתי את מנהיגי המתנחלים גם בוושינגטון בימי האופוריה שבהם הוצגה עסקת המאה. שמעתי את יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון מדבר בהתלהבות על הגאונות המדינית של נתניהו. צילמתי את העיתונאים הדתיים יוצאים במחולות ליד מלון פלומאר בעיר. כולם דיברו על ימות המשיח. אף אחד לא האמין כי דוד אלחייני יציע חמישה ימים אחרי האירוע המדהים בבית הלבן לקחת את התוכנית כמקשה אחת – ולזרוק אותה לפח.
על פי ההבטחה המפורשת של ראש הממשלה נתניהו היינו צריכים להיות היום אחרי חמישה ימים של ריבונות בבקעת הירדן, בצפון ים המלח ובכל היישובים היהודיים. נתניהו התחייב לכך בשיחת ועידה מחייבת עם רוב השרים ביום שלישי, רק לפני שבוע וחצי. ראש הממשלה דיבר איתם על ריבונות בשתי פעימות, והכול בהפרש של כמה ימים. מה הפלא שהייתה כאן התרגשות עצומה.
האמריקנים לחצו על הבלם, וההמשך ידוע. אין מי שמבין מה בדיוק קרה שם, למה ג'ארד קושנר התהפך על ישראל, ואיפה היה חברו הטוב, השגריר רון דרמר, באותם שעות וימים קריטיים שבהם אפשר היה לקבוע עובדות בשטח, כפי שהבטיח השגריר דיוויד פרידמן. הדברים אולי יתבררו בקרוב. אני חושב שנתניהו עצמו לא משתגע על עסקת המאה, הוא מכיר את המורכבות שלה, יודע שהיא לא יכולה להתממש ושיש בה פוטנציאל אלימות לא קטן, שעלול לטלטל את המדינה.
נתניהו הרבה יותר זהיר מהתוכנית שהוא רקם עם האמריקנים. הוא הרי האיש האחרון שהולך למהלכים הרפתקניים, מדיניים וצבאיים. למדנו אותו היטב במהלך 32 השנים האחרונות בצמרת המדינית, מאז חזר לארץ ב־1988 אחרי שנתיים כשגריר באו"ם. נתניהו מעולם לא רצה לספח באופן חד־צדדי, לשנות את המצב בשטח ולהכיר במדינה פלסטינית, גם אם הוא מרכך היום את המשמעות שלה. נתניהו רצה להמשיך את המצב הקיים לעד, או כל עוד הוא בשלטון. לצלם את כל העסק כפי שהוא, להמשיך את התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית, להתקדם באיטיות בשטח ובמקביל לבנות קשרים עם מדינות ערב. בלי דרמות גדולות.
אני משוכנע שנתניהו הופתע גם מעיתוי האירוע בבית הלבן. ברגע מסוים הוא התעשת, החליט לזרום עם עסקת המאה ולהרים אותה לשמיים בגלל הצרות המשפטיות שלו, הצורך לקבוע סדר יום ולנצח בבחירות בכל מחיר. נתניהו נסחף בקלות לאירועים וראה בהם הזדמנות בלתי חוזרת לקחת אחריו מדינה שלמה, ולהשכיח את כתבי האישום. ראיתי אותו מקרוב באותם רגעים אחרי הנאומים בבית הלבן. נתניהו התנהג בצורה קצת משונה ולא אופיינית. הוא חזר והזכיר את בן־גוריון ודיבר על אירועים היסטוריים אפשריים כמו חלוקת ירושלים או העברת המשולש לרשות הפלסטינית כאילו כלום, מעשה שגרה, עוד כוס קפה אמריקנו.
אבל כל זה לא קורה ולא יקרה. האם נתניהו הולך להפתיע ולספח שטח לפני הבחירות? שרים שדיברו איתו לאחרונה הציעו לו לספח את הכול במכה ולא בשלבים, "כדי שלא נחטוף אש בתשלומים". היום נתניהו דווקא עושה לכל הסיפור ההיסטורי בילד־דאון, ומדבר על החלת ריבונות רק בקדנציה הבאה, אם בכלל. ראש הממשלה חוזר לשיטה הזהירה, או במילים אחרות: תפרקו את אוהל הריבונות, חבר'ה, חבל להצטנן. את הניצחון בבחירות אני אחפש בסודן. 
