ושוב חוסר האונים צף ועולה, ושוב השאלה חסרת התשובה מתי יהיה לי בית? ושוב הכעס, המרמור והאכזבה על הטיפול הכושל במפוני גוש קטיף.
הכנסת מציינת היום את יום גוש קטיף בסדרת ישיבות בוועדות השונות ובכנס הצדעה ל-70 שנות התיישבות בחבל עזה. הנושאים שנדונים בוועדות מקוממים, גם 12 שנה אחרי הגירוש: קליטת ילדי גוש קטיף במערכות החינוך, התנהלות רשויות החוק, ההשלכות הביטחוניות של היציאה מחבל עזה, ואולי המקומם ביותר: קליטת מפוני גוש קטיף ברשויות.
העוולה החלה כבר בעת ניסוח חוק יישום תכנית ההתנתקות, שלפני 13 שנה בדיוק עבר בכנסת. בחודשים הספורים שקדמו לחקיקה, ניסו עורכי הדין של 'הפורום המשפטי' לבצע כמה צעדי מנע. ראשית, לבטל את החוק, ושנית, לתקן את החוק באופן שימנע קשיים וכשלים ויאפשר שיקום ראוי למפונים. אבל המציאות הנוכחית מעידה כאלף עדים על הכשלים של חברי הכנסת בקידום החוק.
עורכי הדין של 'הפורום המשפטי' הצליחו אמנם לשפר את תנאי הפתיחה של המפונים, אבל הם עדיין רחוקים מאוד מהמצב הרצוי והראוי. היום, לאחר 12 שנים, שמענו בוועדה בפעם המי-יודע-כמה על הקושי בקליטת המפונים ביישובי הקבע, על העובדה שיש עדיין מפונים שעדיין גרים בקרוואנים, על מבני ציבור שהובטחו ולא נבנו, ועוד ועוד כשלים, שאפילו אנחנו לא חשבנו שיתרחשו, ובוודאי שלא יותר מעשור אחרי ההתנתקות.
יש לומר את האמת: ישנם אנשים טובים בתוך המערכת, שאכפת להם ושעושים כל שביכולתם כדי להקל ולקדם פתרונות מתאימים. השר הממונה על הטיפול במפונים, אורי אריאל, עונד עד היום צמיד כתום כהזדהות עם המפונים. אבל הפתרונות אינם תלויים רק בקבוצה הקטנה שהיוותה עד לא מזמן את "מנהלת תנופה". מדובר במערך שלם של משרדי ממשלה ופקידים – החל במשרד האוצר וכלה בפקיד במועצה המקומית – שאחראים להענקת הזכויות למפונים על פי החוק ולמציאת פתרונות יצירתיים לכשלים ולקשיים שמתגלים בהכרח בדרך.
התושבים זועקים לעזרה ועל המערך הזה להתאגד ותוך זמן קצר לסיים את הסאגה הבלתי נגמרת של מפוני גוש קטיף. למשל, קבלת החלטות בתיקים שתלויים ועומדים בוועדות המיוחדות במנהלת תנופה; זירוז אישורים ותכניות בנייה ביישובי הקבע; והמשימה מוטלת אפילו על השופטים – לזרז הליכים שתלויים ועומדים בבג"ץ.
אם סד הזמן ליישום תכנית ההתנתקות היה קצר כל כך ואותו מערך ממשלתי-משפטי הצליח לעמוד בו – כעת נתונה בידיהם הבחירה לתקן את העוול ותוך זמן קצר לפתור את בעיותיהם של המפונים. אם בתוך כארבעה חודשים נחקק חוק ליישום תכנית ההתנתקות, אם בתוך כארבעה חודשים הגיעו שופטי בג"ץ להחלטה להכשיר את התכנית, אם בתוך שלושה שבועות נחרבו 25 יישובים – אזי שגם היום אותם הגופים יכולים להכשיר קרקעות, לאשר תכניות בנייה, לבנות מבני ציבור ולקבל החלטות בתיקי תביעה שנותרו פתוחים. זו חובה שהחלה כבר לפני 12 שנים. הגיע הזמן לפרוע אותה.
