אם בחודש ינואר הבא יושבע בשנית דונלד טראמפ לנשיא, נוכל לומר שהדרך לבחירתו מחדש התחילה בימים האולי־גורליים של תחילת פברואר, כשנטייתו המתמדת של טראמפ לפרסום־עצמי פגשה בדמוקרטים הכושלים ובכך הפיקה השקת קמפיין מפוצצת.
פסק הדין המזכה של הסנאט חשוב פחות מזה של דעת הקהל. לפי מכון הסקרים גאלופ, רמת התמיכה בטראמפ עמדה על 39 אחוזים כשפורסמו החשדות נגדו. אולם בסוף הליך ההדחה השבוע, רמת התמיכה בו עלתה ל־49 אחוזים – הרמה הגבוהה ביותר עד כה בנשיאותו, גבוהה ב־3 אחוזים מהתמיכה בברק אובמה באותו שלב בנשיאותו.
בנאום מצב האומה ביום שלישי ניצל טראמפ היטב את במת הנואם. האם הוא הגזים בתיאור הצלחותיו? כן. האם הוא המעיט בהצלחת קודמו? כן. האם זה שונה מנאומי מצב האומה של קודמיו בשנת בחירות? לא.
אך לא היה נאום בעבר שהצליח להתאים את הריטואל העתיק של נאום רשמי למדיום הסוער של הטלוויזיה. ככוכב טלוויזיה לשעבר בעצמו, טראמפ מבין שאנשים אינם רוצים רק לשמוע את מה שהנשיא אומר. הם רוצים גם לצפות בתגובות בחדר. הוא הנדס את הנאום כך שיכפה על יריביו להגיב בדרכים שעלולות רק להזיק להם.
כמה דוגמאות: במקום לשלם מס שפתיים שמרני רגיל לאפשרות הבחירה בבית ספר, הדגים טראמפ את הנושא כשהציג ילדה אפריקנית־אמריקנית צעירה מהקהל והכריז שהיא תקבל מלגה לבית הספר המועדף עליה. מה דוברת בית הנבחרים ננסי פלוסי ועמיתיה הדמוקרטים אמורים לעשות, למחוא כפיים לילדה השמחה ולהסתכן בהעלבת בסיס הבוחרים שלהם, חברי ועדי החינוך הציבורי, או לשבת על הידיים ולהיראות חמוצים?
במקום לשאת את הנאום הרפובליקני התקני בעניין ההפלות, הציג טראמפ אם ובתה בת השנתיים, שנולדה באמצע תקופת ההיריון. היא נותרה בחיים בזכות ההתקדמות המדעית בתחום הניאונאטולוגיה. כיצד הדמוקרטים היו אמורים להגיב לתינוקת הקטנטנה והחמודה, שעצם קיומה מטשטש את הגבולות בין החיים בתוך הרחם ומחוצה לו?
במקום לשגר את העקיצות הרגילות נגד המפלגה הדמוקרטית, שמחבקת את התוויות הסוציאל־דמוקרטית, הציג טראמפ את מנהיג האופוזיציה של ונצואלה, חואן גואידו, שמסעו להפיל את המשטר הסוציאליסטי של ארצו העמיד את הקונגרס כולו על רגליו. כעת נותר לדמוקרטים להסביר מדוע הדחת הסוציאליסטים היא מדיניות טובה לוונצואלה, אך בחירתם של סוציאליסטים – כאשר היא דמוקרטית – מתאימה לארה"ב.
לצופים נותר לתהות: מדוע פלוסי לא מחאה כפיים לתוספת תקציב למכללות ואוניברסיטאות אפריקניות־אמריקניות? מה הבעיה שלה עם חייל שחוזר משירות ארוך מעבר לים והתחבק עם ילדיו? איפה הרגישות שלה כלפי אחיו של אדם שנרצח בידי עבריין שהגיע לאמריקה אופן לא חוקי? היה אפשר להסביר הכול במונחי מדיניות, אך כפי שרונלד רייגן התוודה פעם ביומנו, "אם אתה מסביר, אתה מפסיד".
לא אתפלא אם הסקר הבא של גאלופ יראה עלייה נוספת בתמיכה בטראמפ אחרי השבוע. אם כן, הוא יהיה בטריטוריה חיובית בפעם הראשונה – עמדה של חוזק יחסי שהדמוקרטים יישאו בחלק מן האשמה על הגעתו אליה. הם טעו בהערכת השפעתו של מהלך ההדחה, ניהלו את אייווה בצורה שגויה ושיתפו פעולה שלא ביודעין בתשדיר הבחירות של טראמפ בנאום מצב האומה.
תרגום: אלחנן שפייזר
