לרגע אחד יצאו כתב הפלילים וכתב הדתות של קשת 12 מעמדת הדיווח והפרשנות, וגלשו יחד לסוגיה אנושית-חברתית מרתקת. השעה היא שעת ערב מוקדמת, ביום הכי קר בשנה לעת עתה, ורפי רשף מבקש להבין דרך השניים את פרשת הרב אליעזר ברלנד שנעצר אתמול לפנות בוקר יחד עם כמה ממקורביו. משה נוסבאום סיפר על המעצר ועל התפרעות החסידים שביקשו לעצור את הניידות בגופם; יאיר שרקי הגיש תזכורת על מעללי הרב הקשיש, ומרואיין נלהב שהגדיר עצמו "חסיד שרוף" עשה ככל יכולתו להוכיח את הגדרתו והותיר את רשף כמעט חסר מילים.
בתוך כל אלה התנהל לו לפתע דיון ערכי לא מתוכנן בין נוסבאום לשרקי, כשהאחד מדגיש ששם החשוד הוא אליעזר ברלנד, ללא התואר "רב", והאחר טוען כי אין סיבה להוריד מהאיש את התואר המכובד, גם אם מדובר באישיות מפוקפקת למדי: האיש אינו נושא תעודת רבנות, הוא הודה בקולו באונס, ברח מהארץ כשהתברר כחשוד, נתפס וישב בכלא אחרי הרשעות חמורות ביותר. בניגוד לנוסבאום טען שרקי שלא צריך להיבהל מלכנות "רב" את מי שמחזיק בעדת חסידים גם אחרי שנתפס בקלקלתו, אלא שיש להדגיש שמדובר ברב שסרח. נוסבאום מצדו הבהיר: "ידידי הצעיר, לא השתכנעתי".
היה זה מחזה כמעט מכמיר לב לראות כיצד דווקא גלוי הראש מבין השניים מבקש לשמור על כבודם של מי שראויים באמת לתואר רב, ולבדל מתוך עדה יקרה זו את האיש שפוגע בקדושת המחנה. נראה כאילו נוסבאום נענה לקריאה שכבר נשמעה לא פעם במחוזותינו: כפי שלא יעלה על הדעת לכנות "רב" בעל משרה רבנית שמחלל שבת ואוכל טרפות, כך לא ייתכן שנחלוק כבוד שכזה למי שנתפס במעשי זימה, חשוד בפרשיות שחיתות וניצול, תוך פגיעה עבריינית ברבים. נגד ברלנד נחקרים כעת לא פחות מ-21 תיקים שנולדו מתוך למעלה ממאתיים אזרחים שהעידו נגד האיש והתלוננו נגדו, כפי שהדגיש שרקי. 21 עבירות שונות על בעל נס אחד שאפילו את ברכותיו הוא ממסחר במחירים מופקעים.
אם עד לפני עשור וחצי הציבור שומר המצוות היה מתמוטט ומזדעזע עם כל גילוי כזה סביב אישיות תורנית, הרי שהיום אותו ציבור מתקשה להתרגש. בוגרי טראומת מוטי אלון מסתכלים על פרשות הרבנים (לשעבר?) טל וברלנד כמו שמיניסטים שמביטים על החמשושים המבולבלים שהגיעו זה עתה למוסד החינוכי המשותף. הם הרי מכירים היטב את השבר שבחשיפת מעלליו של רב שהעריצו; את השבר שילווה חלק מחסידיו, ואת הנאמנות בכל מחיר של חסידים אחרים. הם גם נדרשים להשלים עם דעיכתו המביכה של המושג "חילול השם" שהלך והתמסמס מפרשה לפרשה וגלש לתוך שלולית עכורה שמרוכזים בה עוד ועוד פושעים יראי שמים.
ואולי לבטן הרכה הזו בדיוק כיוון שרקי את דבריו, ואת המכה שהיא סופגת הוא ביקש לעדן: את השבר הזה, שבר ההתפכחות מרבנים ואישים מפוארים שרבים וטובים הלכו לאורם, שרבים וטובים קשרו בהם את גורלם – את השבר הזה רק יראת שמיים אמיתית יכולה לתקן. רק הבנה עמוקה וקבועה שאלוקים יש רק אחד. שום כישורים רטוריים מופלאים ושום אישיות מגנטית לא יכולים לכסות על העובדה שאין ברייה שמחזיקה אצלה את כל התשובות. שאין בשר ודם שכוחו וגבורתו מלא עולם. כל סגידה שתולה את האמונה כולה באיש אחד, בסגולתו המיוחדת ובו כגורם המכריע בין טוב ורע – כל אלה הם כבר בגדר עבודה זרה, לא פחות.
