החרדים רוצים להשתלב, שדולת הנשים שמה להם רגל

את הסיפור המופרך הזה צריך לפתוח בנתונים שפרסם לאחרונה אגף הכלכלנית הראשית באוצר: בחמש השנים האחרונות השקיעה המדינה קרוב לחצי מיליארד שקל בעידוד תעסוקת חרדים, ורשמה הצלחה כבירה בהיקף התעסוקה של נשים חרדיות. 77 אחוז מנשות המגזר יוצאות היום לעבוד, הרבה מעבר ליעד המקורי, שעמד על 63 אחוז לשנת 2020. לעומתן, בקרב הגברים החרדים נרשם כישלון חרוץ. גם בהיקף המועסקים – 50 אחוזים בלבד – וגם ברמות השכר: שכרם הריאלי של גברים חרדים צנח ב־18 אחוזים בשני העשורים האחרונים.

לכישלון המתמשך הזה סיבות רבות: הקושי העצום של צעירים חרדים להשלים פערי השכלה בהיעדר לימודי ליבה בסיסיים, התלות בתשלומי העברה וקצבאות, והיעדר לגיטימציה רבנית וחברתית לרכישת מקצוע וליציאה לעבודה. עד שנת 2065 צפויה החברה החרדית להיות שליש מאוכלוסיית ישראל. לשיעורי התעסוקה והפריון שלה יש משמעות אדירה ליכולתו של כלל המשק לשמור על רמת צמיחה ושירותים של מדינה נורמלית.

תוכנית 'משפיעים – חרדים לשירות המדינה והשלטון המקומי', מייסודם של קרן קמ"ח (קידום מקצועי חרדי) ומשרדי הממשלה, אמורה הייתה לחולל שינוי בנקודה הזאת בדיוק: לקחת את המגזר החלש והעני ביותר בחברה הישראלית מבחינה תעסוקתית, ולבנות בעבורו מסגרת חברתית ומקצועית. המחזור הראשון, עם חמישים צוערים וצוערות, אמור היה להפוך את החלום למציאות, ולגרות את בלוטות החשק למחזורים נוספים שיבואו אחריו. בטווח הארוך, שילוב חרדים בפקידות המקצועית של משרדי הממשלה אמור היה לתקן את תת־הייצוג החריף של החרדים בחדריהם של מקבלי ההחלטות, ובכך לקדם מדיניות ציבורית מאוזנת יותר.

אירוע הפתיחה, שהתקיים לפני שנתיים, היה מרגש. באוויר היו אנרגיות גבוהות, תחושה של משהו חדש באמת שמתחיל. תוך זמן קצר מצאו עצמם משתתפי המחזור הראשון במסע ישראלי מטלטל. הם יצאו לסיורים בכנסת ובבית המשפט העליון, פגשו אנשי חברה אזרחית מכלל המגזרים, שמעו הרצאות מרתקות וצללו לסוגיות מאתגרות של זהות וגבולות. הם, שבאו מקהילות סגורות ומסוגרות, דמיינו את היום שבו ישתלבו כשווים בעמדות מפתח בשירות הציבורי. גילוי נאות: החתום מעלה הרצה פעמיים לפני משתתפי התוכנית – גם מול קבוצת הגברים וגם מול קבוצת הנשים – והתרשם עמוקות מהסקרנות, המוטיבציה והברק בעיניים.

קו אדום

אבל הגאולה של החלשים היא הגלות של החמוצים. העין הרעה אוכלת כל חלקה טובה, ובמדינת ישראל לית אתר פנוי ממשפטיזציה. שדולת הנשים (באמצעות עו"ד חגי קלעי) ניסתה לבלום את המהלך בבית המשפט לעניינים מנהליים. משלא עלה בידה פנתה בפברואר 2018, עם פתיחת מחזור ההכשרה לגברים, לבית הדין לעבודה. למה דווקא לשם? השדולה גילתה כי עמיתי התוכנית התקבלו באמצעות מכרז של נציבות שירות המדינה, וכי הם מקבלים משכורת מינימלית כבר בעת גיוסם. משום כך הם נחשבים עובדי מדינה מהיום הראשון, מה שהופך את בית הדין לעבודה לכתובת רלוונטית.

השדולה טענה כי "המכרז הפומבי שבאמצעותו נקלטו עמיתי תוכנית משפיעים כעובדי מדינה אינו חוקתי, זאת משום שהוא כולל תניה הקובעת את מין המועמד כתנאי לקבלתו, וכן הפרדה על בסיס מין במסגרת העבודה ובהליך ההכשרה". במילים אחרות, למדינה אסור לפרסם מכרז לגברים בלבד.

הטענה הזאת הייתה גיבוב של אמיתות ושקרים, שכן לתוכנית הוקצה מראש תקציב לחמישים תקנים בשנה, חציים לגברים וחציים לנשים. הוועד המנהל של התוכנית, שרובו נציגי ממשלה ואקדמיה, החליט מסיבות של עומס ארגוני לערוך את מחזור הפיילוט בשתי פעימות: חצי שנה לקבוצת גברים ומיד אחריה חצי שנה לקבוצת הנשים, תחת אותו מכרז בדיוק. לכן זו לא אפליה אלא הפרדה; הגברים והנשים מקבלים את אותו שירות, רק בנפרד.

בזמן הדיון בעתירה היו המיונים לקבוצת הנשים בעיצומם, כך שהשדולה אפילו לא יכלה לטעון שהמדינה מבטיחה אבל לא מקיימת. אבל שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, רחל ברג־הירשברג, לא נתנה לעובדות לבלבל אותה. היא התפייטה על "הצורך למגר תופעות של הפליה על כל סוגיה וגווניה", והוסיפה קביעה מוזרה במיוחד: "אין כל ביסוס עובדתי לצורך בהפרדה ראשונית בהכשרה או בגיוס גברים בלבד בתחילה". לדעת השופטת המלומדת, הגברים החרדים היו נוהרים לתוכנית גם אם הייתה מעורבת. לא נתקררה דעתה עד שהוציאה צו ביניים ובו הורתה למדינה "לצרף בתוך 30 ימים מיום החלטה זו לא פחות מעשר נשים לתוכנית משפיעים הקיימת", ולהפוך את התוכנית החרדית למעורבת לאלתר.

הצו הדורסני הזה היה מופרך אפילו מבחינה פרקטית. המיונים לתוכנית נמשכים כחצי שנה, מהיכן יביאו המארגנים עשר נשים מעכשיו לעכשיו? וכיצד ישלבו אותן בתוכנית הכשרה שפועלת כבר חודשיים ונמצאת בתחילת השליש השני שלה?
במקביל הפעילה השדולה את הזרוע התקשורתית היעילה ביותר להשפעה על שופטים – סדרת כתבות של אור קשתי ב'הארץ', לצד פרסומים ברשתות החברתיות. בפוסט שפרסמה השדולה נכתב כי "נציבות שירות המדינה מודיעה בחוצפה מהממת ממש, פתחנו תוכנית הכשרה לגברים חרדים בלבד… המדינה תכשיר גברים שיחליטו על גורלותיהן של אלפי נשים בלי לפגוש אישה אחת במהלך תהליך ההכשרה… בפעם הראשונה בהיסטוריה מצהירה מדינת ישראל שמין יהיה תנאי בקבלה לעבודה".

מלבד הלשון המתלהמת, הפרסום כלל טענה מוזרה שלפיה אלמלא נחלצה השדולה להציל את ישראל מלהפוך לאיראן, התוכנית הייתה פונה לגברים בלבד. האמת היא שהחלטת הממשלה חילקה את התקנים שווה בשווה בין גברים לנשים, וכאמור, בזמן הגשת העתירה הליך המיונים לקבוצת הנשים היה בעיצומו.

תעתוע נוסף היה טענת המדרון החלקלק: "לפני שנספיק להגיד 'הדרת נשים', תהיה לנו סביבת עבודה מופרדת בלב ליבו של השירות הציבורי". התוכנית לא התיימרה להפריד את משרדי הממשלה; החרדים מבחינים היטב בין סביבת לימודים לסביבת עבודה. תוכנית המשפיעים היא לא רק לימודית, אלא כרוכה במעגלי שיח ושיתוף אישי. אחד מיעדיה המוצהרים הוא גיבוש קשרים בין־אישיים ואחוות יחידה, כפי שמתרחש בתוכניות צוערים אחרות של שירות המדינה. לרוב רובו של הציבור החרדי, תהליך הכשרה מעורב כזה הוא קו אדום, בניגוד לעבודה במשרד מעורב.

מה נשים רוצות

השאלה הייתה אם המדינה תערער על צו הביניים. המשנה ליועמ"ש דינה זילבר הפעילה את כל כובד משקלה כדי למנוע ערעור, אף שהיה ברור שמדובר בצו הזוי שלא יחזיק מים בערעור, אך היועמ"ש מנדלבליט החליט לבסוף להגיש ערעור. גורמים בנציבות טוענים שבהמשך השתכנעה זילבר שהתוכנית חיונית, ושינתה את גישתה.

נשים שהשתתפו בתהליכי המיון לתוכנית הנשים החליטו שרצוי שבית הדין ישמע גם נשים בשר ודם, ולא רק שדולות שמתיימרות לטעון בשמן. באמצעות 'פורום קהלת' הן הגישו בקשה להצטרף כצד להליך הערעור. בית הדין הארצי קיבל את הבקשה וצירף אותן. הנשים טענו בתוקף נגד הטענה שהפרדה פוגעת בהן. בלי הפרדה, הסבירו, לא נוכל להשתתף בתוכנית. במקום לאפשר קידום לנשים החרדיות, השדולה פוגעת בסיכוי שלנו.

הרכב השופטים, בראשות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט־ליבנה, הפך את החלטתה של ברג־הירשברג וביטל את הסעד הזמני. שדולת הנשים לא אמרה נואש, ואצה רצה לבג"ץ. "שערו בנפשכם מצב שבו הייתה מדינת ישראל מבקשת לקיים בשירות המדינה משטר הפרדה בין ערבים ליהודים", העלו העותרות אסוציאציות מופרכות. בג"ץ דחה אותם בנימוק פרוצדורלי, שאי אפשר להשתמש בו כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה.

הדרישה הנחרצת להפרדה הגיעה דווקא מהנשים החרדיות. כמה מהן אף ביקשו מנציגות שדולת הנשים למשוך את העתירות, אך לדבריהן נתקלו באטימות

אבל כל הסאגה בארצי ובבג"ץ עסקה רק בצו הזמני של האזורי, שהורה להקפיא את הפעילות הקיימת. במקביל המשיכה ברג־הירשברג לדון בעתירה לגופה. משרדי הממשלה השותפים בתוכנית חששו מאוד שהפרויקט כולו ירד לטמיון לנוכח הלוגיקה שהפגינה עד כה, ולכן ביקשו לקבל פסק דין בהסכמת שדולת הנשים, תוך גיבוש נוסחת הפעלה למחזורים הבאים.

צוותי עבודה יצאו לדרך, ובאוגוסט 2018 גיבשו מתווה בהסכמת השדולה. תמציתו: המחזור הראשון של 'משפיעים' (גברים, ואחריהם נשים) יימשך כמתוכנן, אך במחזור השני יפעלו שתי התוכניות במקביל, והוא יתבצע במתווה מיוחד שיועבר מראש לעיונה של שדולת הנשים. זאת בנוסף לקבלת אישור של בית הדין לעבודה ואישור נוסף של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, הממונה על ענייני הדרת נשים. אנשי 'משפיעים' לא הבינו אז עד תום את משמעות הווטו שהעניקו לבית הדין וליועמ"ש.

במשך שנה שלמה עמלו צוות התוכנית והשותפים במשרדי הממשלה על גיבוש מתווה חדש למחזור ב'. בשלב זה העלתה זילבר דרישה חדשה: אין די בכך שהתוכניות לגברים ולנשים יפעלו סימולטנית, שתי התוכניות צריכות להיערך "בהפרדה מינימלית". היכן שאין צורך הכרחי בהפרדה, הפעילות חייבת להיות מעורבת. מהי 'הפרדה מינימלית'? מי יקבע מה 'מינימלי' בעבור צוער מחסידות בעלז או צוערת מקהילה ליטאית בבני־ברק?

'משפיעים' המשיכו להתאמץ, ובעל כורחם עברו על רשימת ההרצאות והפעילויות הארוכה כדי לבדוק איזו מהן חייבת להתקיים בנפרד כדי שלא יחטפו עביט של שופכין מהרבנים ומהתקשורת החרדית. הצוות החליט להתגמש, תוך נטילת סיכון כבד מול ההנהגה החרדית, והסכים לכך ש־20 אחוזים מההרצאות יתקיימו במשותף.

חשוב לציין כי כאשר יזמי התוכנית ניסו לברר כיצד יגיבו המשתתפים לעירוב מגדרי של חלק מהפעילויות, הם גילו שהדרישה הנחרצת ביותר להפרדה הגיעה דווקא מקבוצת הנשים. חברות מאותה קבוצה ביקשו להיפגש עם נציגות שדולת הנשים כדי לדבר על ליבן למשוך את העתירות ולא לפגוע בעתידן המקצועי. המפגש נשמר בסוד, אולם משתתפות חרדיות שנכחו בו העידו כי נתקלו בחומה בצורה של אטימות.

עם האוכל בא התיאבון

גם אחרי שהושגה איכשהו הסכמה על מינון מסוים של תכנים מעורבים, מסלול הייסורים לא תם. כאמור, 'משפיעים' הוא מיזם משותף של ארבעה גופים: קרן קמ"ח החרדית העוסקת בשילוב חרדים בשוק התעסוקה, משרד העבודה, משרד הפנים ונציבות שירות המדינה. הרביעייה הזאת נאלצה להוסיף לקוקפיט המתפקע גם את המשנה ליועמ"ש. הפקידים, אכולי חרדות מסאגה משפטית נוספת מול שדולת הנשים, השהו שוב ושוב את האישור למתווה הסופי. המכרז החדש התעכב במשך יותר משנה, והמחזור השני לא יצא לדרך.

במשך תקופה ארוכה לא היה ברור מי תוקע את כל העסק, עד שהתברר שמדובר במשרד העבודה. פקידי המשרד הבהירו שהם חוששים מ"השלכות רוחב". מקור המעורה בנושא מסביר שזרוע התעסוקה במשרד העבודה מפעילה מגוון תוכניות לאוכלוסיות מיוחדות, ובהן לא מעט תוכניות לחרדים במסגרת מרכזי הכוון תעסוקתי הפועלים בשיתוף עם הג'וינט. הם חששו שפסק דין תקדימי אשר יאמץ את קפריזות שדולת הנשים, יחייב אותם ליישור קו בכלל התוכניות שלהם, ויחסל למעשה את מאמציהם לשילוב חרדים בתחומים שונים במשק.

עבור קרן קמ"ח זה היה יותר מדי. במשך כל תקופת המאבק היא נדרשה לשלם בעבור כיתת לימודים ריקה, לממן משכורות לצוות שהיה מחוסר עבודה ולהראות פעילות לתורמים, כאשר בפועל, לאחר תום הפיילוט לא נעשה דבר. הם הציבו לשותפות אולטימטום: חתימה מיידית על המתווה המדובר ליציאה למחזורים הבאים בתוך חודש, או פרישה של הקרן מהתוכנית. משרד העבודה נתרצה והדרך נפתחה, אבל אז התברר שעוד לא ראינו כלום. להבנתם של חלק מהפקידים בצלאח א־דין, משמעות פסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים בבית הדין האזורי מחייב כניעה חד־צדדית מוחלטת לכל גחמות השדולה.

התברר שהמדינה שואפת להגיע להסכמה מלאה עם שדולת הנשים לפני פרסום המכרז החדש לגיוס המועמדים, שמא השדולה תחליט חלילה לעתור שוב ואז אנה אנו באים. מכאן נפתח סשן חיזורים מביך של צמרת משרד היועמ"ש אחרי חברות שדולת הנשים, כשהמדינה מעלה הצעות הזויות ומרחיקות לכת, שמרוקנות למעשה את תוכנית 'משפיעים' מערכיה המקוריים והופכות אותה לחסרת ערך בעבור החברה החרדית.

השדולה אוהבת מאוד את הפוזיציה החדשה שלה; דה־פקטו, פסק הדין של ברג־הירשברג הקנה לשדולת הנשים – גוף פוליטי חסר כל סמכות סטטוטורית – סמכות וטו על המשך פעילות 'משפיעים', פעילות שהיא ממשלתית ביסודה. עם האוכל בא התיאבון, והיא פתחה עיניים גדולות. אחרי פרסום פסק הדין היא הוציאה תגובה שלפיה היא לא מסוגלת לחיות עם שום סוג של הפרדה.

בקמ"ח התייאשו, צוות ההכשרה פוטר, ועתיד התוכנית לוט בערפל. הסיפור הגדול הוא אובדן המשילות המוחלט של ממשלת הימין מול הדרג הפקידותי. הממשלה מדברת גבוהה גבוהה על יעדים לאומיים, אבל בדרך אל השטח העסק מתפקשש. ארגון פמיניסטי קיצוני, עורך דין צעיר וכתב של עיתון מהקצה השמאלי של המפה, מחזיקים את פקידות המדינה חזק בין הירכיים.

מנכ״לית שדולת הנשים, מיכל גרא־מרגליות, מסרה בתגובה: ״מי שמשמר את העוני של החרדים ומקשה על השתלבותם בשוק העבודה הם עסקנים פוליטיים, בגיבוי המדינה. שילוב חרדים וחרדיות בשוק התעסוקה ובשירות המדינה הוא מטרה חשובה, אבל היא דורשת תיקון עומק שמסיבות פוליטיות לא נעשה. מדינת ישראל מסרבת להעניק לימודי ליבה אפילו לחרדים שחפצים בהם, מסרבת לקחת אחריות בחינוך ציבורי בסיסי בעבור החברה החרדית, ומשתפת פעולה עם השארתם מאחור. גם חרדים שזוכים ללימודי ליבה רחוקים מרחק רב מרמה מספקת שיכולה לאפשר לימודים אקדמיים ברמה גבוהה. הבעיה היא לא בקיום מסגרות משותפות. חרדים לא נרשמים לתוכנית הצוערים הרגילה לא משום שאין בה הפרדה מגדרית, אלא כי הם פשוט לא עומדים בדרישות הסף. הפתרונות הקוסמטיים של הפרדה מגזרית ומגדרית לא יובילו לשילוב אמיתי, אבל הנזק בהפיכת ההכשרות המקצועיות בהפרדה לנורמה בכלל השירות הציבורי וכן במגזר הפרטי, הוא מוחשי מאוד ויהיה קשה הרבה יותר לתקן אותו אם ימוסד".