רק שישה מ־181 העמודים של המסמך הידוע כ"עסקת המאה של טראמפ" עוסקים בירושלים. השאר עוסקים בסוגיות דוגמת גבולות, מעברים, כלכלה, פליטים, אסירים וחינוך. מששת העמודים הנוגעים לירושלים, שניים עוסקים במעמד הפוליטי של העיר, וכשניים עוסקים בסוגיות כלכליות בירושלים דוגמת שיתוף פעולה ישראלי־פלסטיני בענייני תיירות בעיר, מה שמותיר שני עמודים לעיסוק במעמד המקומות הקדושים ובניהול הזכויות בהם.
אולם אותם שני עמודים הם מקור להצעות שאם ייושמו ישנו את פניה הדתיים של העיר מקצה לקצה עד שבעתיד אי אפשר יהיה לזכור את המצב הנוכחי.
אכן, שני העמודים מציעים השקפה מהפכנית שעד כה לא הוצעה בידי שום גוף בין־לאומי בנוגע לדת בעיר הקודש. שום אבן לא נותרה במקומה, היות שהמסמך בעצם כותב מחדש את ההיסטוריה ומערער על כמה וכמה מיתוסים, רבים מהם מקובלים בציבור שנים ארוכות. בעוד שני העמודים הדנים בהיבטים הדתיים של ירושלים – כמו המסמך בכללותו – אינם אמנה מחייבת אלא נייר תפיסתי, אין להתעלם ממשמעותם כהצהרת עקרונות של מעצמת העל העולמית.
ראוי כעת לבחון בעין קפדנית את דקויות הטקסט עצמו. לקביעת ההקשר לדיון על הדת בעיר, נפתח הטקסט המדובר בשיעור היסטורי על הקשר בין שלוש הדתות המונותאיסטיות לבין עיר הקודש. המסמך מתאר את הקשר של היהודים, הנוצרים והמוסלמים לאורך מאות שנים אל העיר, על פי סדר כרונולוגי החל בקשר היהודי, בעקבותיו זה של הנוצרים, ולבסוף הקשר של האסלאם למקום. בעקבות זאת מובאת רשימה של מוסדות יהודיים, נוצריים ומוסלמיים חשובים. בולטות ניתנת לכנסיות הנוצריות.
בנוסף לכנסיית הקבר ששם נקבר ישו על פי המסורת הנוצרית, רשומות עוד 16 כנסיות. הבולטות הניתנת להן מרמזת שתוכנית טראמפ נועדה בחלקה למען הקהל הנוצרי האוונגלי התומך בטראמפ וברפובליקנים. תחת הכותרת "אתרים קדושים יהודיים", רשומים בנוסף להר הבית ולכותל המערבי גם בית הכנסת החורבה, יד אבשלום, קבר זכריה, דרך העלייה לרגל מתקופת הבית השני בעיר דוד, קברי הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, מעיין הגיחון, עיר דוד בכללה, הר הזיתים, בית הקברות סמבוסקי שבהר ציון וברכת השילוח.
אך הרשימה במסמך חסרה באופן בולט בנוגע לאתרים אסלאמיים, כי בנוסף ל"אל־חַרַם א־שַריף" – כינויו האסלאמי של הר הבית (על פי המסורת האסלאמית ערך מוחמד מסע ממכה לירושלים, ועלה השמיימה ממסגד אל־אקצה כדי לקבל את עיקרי האסלאם), המסמך מתייחס באופן כללי בלבד ל"מקומות הקדושים המוסלמים" שבעיר בלי לפרט אותם.
היה זה מקל לו היו מחברי המסמך יוצרים בו חלוקה ברורה בין אותם מוסדות דת שבתוך העיר העתיקה לבין אלה שמחוץ לה. כך או אחרת המסר ברור: הצעות דיפלומטיות קודמות, החל משנת 1967, לא נתנו לישראל שליטה מלאה במקומות הקדושים אלא במקום זאת ביצעו אקרובטיקה של איזונים בין צדדים אינטרסנטיים שונים. לדוגמה, שיחות קמפ דיוויד משנת 2000 בין ברק, ערפאת וקלינטון, התמוטטו בגלל סוגיית הר הבית. בליהטוט בין היהודים למוסלמים בקמפ דיוויד, הנושאים ונותנים לא יכלו להסכים בנושא הריבונות, כאשר חלקם ניסחו אפילו תכניות שלפיהן ליהודים תהיה ריבונות מתחת לפני הקרקע ואילו למוסלמים יישאר כל מה שמעליה. גרסה נוספת בקמפ דיוויד הייתה "העברת הריבונות לא־לוהים".
סוף דבר, ערפאת הכריז שאין לו סמכות לשאת ולתת על שאלת מעמדו העתידי של ה"חרם א־שריף" מטעם העולם האסלאמי כולו, השיחות נפסקו וההמשך ידוע. תוכנית טראמפ, לעומת זאת, מעניקה את הריבונות על המקומות הקדושים לישראלים. על פי המסמך, "מדינת ישראל שימשה אפוטרופוס טוב של ירושלים. בתקופת הניהול הישראלית היא שמרה על ירושלים פתוחה ובטוחה. שלא כמו מעצמות רבות קודמות ששלטו בירושלים והחריבו את האתרים הקדושים של דתות אחרות, יש לברך את מדינת ישראל על ששמרה על האתרים הקדושים של כולם ותחזקה סטטוס־קוו דתי. בהינתן הרקע ההיסטורי הראוי לשבח הזה במשך למעלה ממחצית המאה, אנו מאמינים שהתנהלות זאת צריכה להימשך ושכל אתריה הקדושים של ירושלים צריכים להיות כפופים לאותם משטרי שליטה הקיימים כיום".
אכן, חלוקת הריבונות על האתרים הקדושים תהיה מנוגדת למדיניות ארה"ב, כמו גם לצעדו של טראמפ בדצמבר 2017 — הכרה בירושלים בירתה המאוחדת של ישראל. התוכנית מבהירה כמה סוגיות שבמשך השנים הפכו למבולבלות בלקסיקון הערבי־ישראלי. "אף שיהודים מתפללים כיום בכותל המערבי שהיה קיר תמך של בית המקדש השני, הר הבית עצמו הוא האתר הקדוש ביותר בירושלים". בצורה גורפת, אם כן, תוכנית טראמפ מחסלת את המיתוס שקודם בידי משה דיין שה"חרם א־שריף" מיועד למוסלמים, והכותל בעבור היהודים – צעד שפירושו למעשה היה שנאסר על יהודים להתפלל בהר הבית.
מצד אחד, אם כן, הריבונות נותרת בידיה של ישראל על פי התוכנית. מצד שני, התוכנית בבירור תומכת בשמירת הסטטוס־קוו. כך שהשאיפה היהודית של "חזרה לציון" או בניית בית המקדש השלישי איננה מופיעה על מסך המכ"ם של טראמפ. מבחינה תיאולוגית הדבר מפתיע לאור העובדה שהנצרות האוונגלית מתייחסת לבניית בית המקדש היהודי השלישי כשער שיוביל על פי אמונתם לביאתו השנייה של ישו המשיח.
"הסטטוס־קוו בהר הבית/חרם א־שריף צריך להימשך ללא הפרעה", נכתב במסמך. אכן, הטקסט כולו עמוס בצירוף המילים "הר הבית/חרם א־שריף". אף פעם לא מופיע האחד בלי האחר. למרות זאת, התוכנית מציעה שינויים מקיפים ורבי ערך בעבור יהודים המבקרים באתר – שינויים שמעולם לא ראינו שביטאה ממשלה זרה בכיבוד טקסים דתיים יהודיים בסיסיים. באחד המשפטים המהפכניים ביותר במסמך בנוגע לירושלים, התוכנית מציינת ש"האתרים הקדושים של ירושלים צריכים להישאר פתוחים וזמינים למאמינים ולתיירים שלווים בני כל הדתות. אנשים מכל האמונות צריכים להיות מורשים להתפלל בהר הבית/חרם א־שריף, באופן שיהיה מכבד במלואו בעבור דתם, בהבאה בחשבון של מועדי התפילות הדתיות והחגים וכן גורמים דתיים נוספים".
ההשלכות של ההכרזה הזאת הן קודם כול שיש להרשות ליהודים להתפלל בהר הבית – דבר שלא נשמע כמותו מאז אמירתו של דיין ב־1967 שההר נועד למוסלמים ורק הכותל נותר ליהודים. שנית, החידוש במסמך הנוכחי הוא שיש להרשות לבני כל הדתות להתפלל "באופן המכבד במלוא המובן את דתם".
האמירה הזאת פותחת ומעוררת יותר שאלות מתשובות כי "באופן המכבד במלוא המובן את דתם" רומז, לדוגמה, לקיום תפילות במניין בבהר הבית באפיונים כדוגמת מחיצה לנשים, קריאה בתורה בשבת ובחגים וכן בימים שני וחמישי, נטילת לולב ואתרוג, תקיעה בשופר בראש השנה, וכן שחיטת השה לקורבן בערב פסח – שאינה דורשת בניין של המקדש בפועל ונעשית תחת כיפת השמיים.
שלישית, כש"מביאים בחשבון את זמני התפילות ואת מועדי החגים של כל דת ודת וכן גורמים דתיים נוספים" התוכנית היא העתק־הדבק של ההסדר הקיים במערת המכפלה בחברון – הפתוחה בזמנים שונים ליהודים ולמוסלמים. מתוכנית טראמפ, על כן, משתמע שהר הבית יהיה פתוח ליהודים במשך שעות רבות יותר מהארבע שעות וחצי העכשוויות, ואולי ייפתח באופן בלעדי ליהודים בחגים יהודיים מסוימים כולל שלושת הרגלים – לנוכח העובדה שעלייה לירושלים היא מרכיב חשוב של החגים הללו.
גם בחגים נוספים, יום כיפור למשל, משמעות הדברים הללו שבמסמך התוכנית היא שההר יהיה אולי פתוח ליהודים למשך יממת הצום כולה וכך אולי ינהג גם בצום תשעה באב – ממש כפי שהדבר נעשה ברמדאן ובחגים המוסלמיים – אז מקבלים המוסלמים שעות שהייה נוספות בהר על חשבון השעות, המעטות גם כך, המיועדות לביקורי יהודים.
משמעות המסמך בהכרח תלויה ביישומו. בעוד גם בליכוד וגם בכחול לבן קיבלו את המסמך, השאלה אם טראמפ ייבחר בשנית בבחירות בארה"ב בנובמבר תקבע אם תהפוך תוכנית טראמפ לבסיס למשא ומתן וליישום או לחלופין תיוותר על מדף בספרייה לטובת צבירת אבק עם תוכניות עבר קודמות רבות מספור.
