ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מחפש את עצמו. מה יכול לעשות יהודי בן 74 שמצד אחד היה ראש ממשלה ומהצד השני הוא עבריין מורשע בוגר מעשיהו? במה הוא יכול לעסוק? איך יעביר את ימיו? בעסקים קשה, לפוליטיקה אי אפשר לחזור, אז כנראה שהדרך היחידה חזרה לאור הזרקורים, למעט עניין ואקשן בחיים, עוברת לפחות עבורו של אולמרט בליקוק לשונאי ישראל הקשים ביותר, ובעצם בסיוע לאויב.
המילה "בוגד" נושאת בחובה בהקשר הישראלי, ולא רק בו, קונוטציות טעונות מאוד. בניגוד למיתוס, עונש המוות בחוק הפלילי הישראלי לא בוטל, הוא אפילו לא יוחד רק לעבירות לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם והחוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם. גם היום קובע חוק העונשין הישראלי כי העונש על בגידה הוא "מאסר עולם או מיתה". לכן עדיף שלא להשתמש בביטוי הזה בהקשר של אולמרט. אבל זה לא מפחית מחומרת המעשה שאולמרט עשה.
אהוד אולמרט הוא לא "אזרח פרטי". מי שהיה ראש ממשלה במדינת ישראל לעולם לא חוזר להיות "אזרח פרטי". נכון, אולמרט אינו משמש כיום בשום תפקיד רשמי, אבל לכל מעשה שהוא עושה, לכל לאמירה שהוא אומר, יש השלכות על מדינת ישראל. אי אפשר להשתחרר מהתואר "ראש ממשלה לשעבר", והתואר הזה מחייב. לא לחינם ממשיכה מדינת ישראל לאבטח ראשי ממשלה לשעבר. מי שרוצה לחזור אי פעם להיות אזרח פרטי לא יכול להיות ראש ממשלה. חבר כנסת לשעבר יכול לחזור להיות אזרח פרטי. אפילו שר לשעבר יכול לחזור במידה רבה אל האלמוניות. ראש ממשלה לשעבר לא יכול. זה חלק מה"תיק" שלוקח על עצמו מי שרוצה להיות ראש ממשלה בישראל. מהשורה הזו ישחרר רק המוות, ועד אליו מי שהיה ראש ממשלה חייב לקחת את העניין הזה בחשבון.
כאשר אולמרט יושב עם אבו מאזן בניו יורק בשולי הדיון במועצת הביטחון ונותן לו "הכשר" ישראלי, הוא פוגע פגיעה אנושה במאמצים הדיפלומטיים של ממשלת ישראל. הוא פוגע ביכולת של ממשלת ישראל לקדם מדיניות לטובת אזרחי ישראל, והוא גם יורק בפרצופן של המדינות שפועלות עם ישראל שכם אל שכם, ובראשן ארצות הברית.
מעטים שמו לב להישג הדיפלומטי שהתרחש במועצת הביטחון השבוע. במקום שארה"ב תידרש להטיל וטו על החלטה אנטי-ישראלית בנוגע לעסקת המאה של טראמפ, הצליחו ישראל וארה"ב למנוע את עצם ההעלאה להצבעה של ההחלטה. נכון, כנראה שהצעת החלטה דומה כן תאושר בעצרת הכללית של האו"ם, אבל לזה אפילו בעולם כבר לא מתייחסים ברצינות. מניעה של החלטה כזו היא לא עניין של ימין ושמאל. הדיפלומטיה הישראלית באו"ם מגויסת לטובת המדיניות הישראלית באשר היא. ודווקא בגלל זה הבחירה של אולמרט לכנס את מסיבת העיתונאים המשותפת עם אבו מאזן בשולי הדיונים באו"ם היא חמורה כל כך.
אם מסיבת העיתונאים הייתה מתרחשת בירושלים או ברמאללה – מילא. היה אפשר לפטור את זה בניד ראש למצבו האישי הקשה של אולמרט שגורם לו לעשות שטויות. למפגשים של אנשי שמאל עם אבו מאזן והצהרות מטופשות מצידם הרי כבר התרגלנו. אחרי מה שאולמרט עשה אתמול בניו יורק התשובה של החברה הישראלית כלפיו צריכה להיות פשוטה – לנדות. לא לצעוק, לא לזעום, לא להתלהם – פשוט להתעלם. להתייחס החל מהיום לאולמרט כאילו הוא פשוט לא קיים. רק זה אולי יגרום לו להבין שההתנהלות שלו פשוט איננה משתלמת.
