הניסיון להמר מה יהיה גזר הדין במשפט נתניהו על סמך הרכב השופטים שנקבע לשבת בדין – הוא מעשה חסר אחריות. הדבר שלגביו כן אפשר להמר, ואולי אף להגיד בפה מלא, הוא שנתניהו ופרקליטיו לא ממש מרוצים מההרכב שנבחר. אולי אפילו ההיפך. לא זה היה הרכב החלומות לו ציפה ראש הממשלה כאשר פעל להגשת כתב האישום נגדו דווקא בבית המשפט המחוזי בירושלים (פריבילגיה השמורה לראשי ממשלה מכהנים שמוגש נגדם כתב אישום, כמו גם ההרכב של שלושה שופטים).
בראש ההרכב לא יעמוד נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ולא אחד מסגניו, אלא כבוד השופטת רבקה פרידמן-פלדמן הירושלמית. פרידמן-פלדמן, בוגרת בית הספר הדתי הוותיק "חורב", הגיעה לכס השיפוט לאחר עבודה בפרקליטות המדינה.
מאחר ואין אפשרות לדעת בוודאות מה תהיה החלטת שופטים בתיק מסוים, נותר רק לנסות לנחש את רוח הפסיקה העתידית על סמך משפטי עבר בהם שפטו. מינוי פרידמן-פלדמן לעמוד בראש הרכב השיפוט מחזיר אותנו לתיק אולמרט, בו כיהנה בסיבוב השני. היא הצטרפה להרכב אחרי חתימת הסכם עד המדינה עם שולה זקן, במסגרתו נחשפו הקלטות השיחות בין זקן לאולמרט. הייתה זו פרידמן-פלדמן שכתבה את הכרעת הדין המחמירה ביותר, בה טענה כי למעשה לא היה צורך בהקלטות על מנת להרשיע את אולמרט.
אך בזאת לא מסתיימים חששותיהם של נתניהו ואנשיו. השופט עודד שחם, השופט השני שמונה לשבת בהרכב, גם הוא לא בשורה טובה לנתניהו, במיוחד אם קו ההגנה שלו יושתת בעיקר על טיעון הגנה מן הצדק. שחם ישב כשופט בתיק המינויים הפוליטיים של השר צחי הנגבי, ונותר בדעת מיעוט לאחר שסבר כי אין לבטל את האישומים נגדו. טיעונו העיקרי של הנגבי היה, איך לא, הגנה מן הצדק. בתיק ההוא היה שחם בדעת מיעוט. האם יקרה כך גם בתיק נתניהו? לא בטוח בכלל.
נכון לעכשיו לנתניהו נותר להשליך את כל יהבו על השופט השלישי בתיק, משה בר-עם, שאיננו בעל גישה מחמירה לעבירות שחיתות שלטונית. אם זה המצב, וכלל לא בטוח שכך הוא, ספק רב אם זה יעזור לנתניהו.
בית המשפט המחוזי בירושלים ידוע בהתנהלותו הזריזה בהליכי השיפוט. נשאלת השאלה: האם פרקליטי נתניהו ימשיכו וינסו את טקטיקות ההשהיה שלהם גם כאן? מוקדם לדעת והכל עוד ייתכן.
