אֵיךְ בָּאתֶם לִי בִּטְרִיק:
גָּבִיעַ בָּאַמְתַּחַת.
הֶחְבֵּאתֶם לִי בַּתִּיק
כְּדֵי שֶׁאֶמָּכֵר.
אֲנִי רַק יֶלֶד עוֹד,
רַק נַעַר, עוֹד מִתַּחַת
לַגִּיל שֶׁיֵּשׁ דֵּעוֹת…
זֶה בִּנְיָמִין אַחֵר!
לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנִי
(אוּלַי בַּטֶּלֶפְּרוֹמְטֶר).
חִכִּי לִימִינִי
דַּוְקָא דָּבְקָה כְּבֵדָה.
אָז לָמָּה מִמַּטֶּה
לְמַעֲלוֹת הוּרַמְתִּי?
אֲנִי אֵינִי מֹשֶׁה,
לֹא, לֹא מֹשֶׁה וְדַי.
נָכוֹן: בָּחוּר וָטוֹב
וּמִשִּׁכְמִי גָּבוֹהַּ
וּמְחַפֵּשׂ אָתוֹן
בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין.
אַךְ לֵךְ לְךָ שְׁמוּאֵל,
אוֹ שֶׁאֶמְצָא מַחֲבוֹאָה:
אֲנִי אֵינִי שָׁאוּל,
אֲנִי אֵינִי זָמִין.
אֲנִי רוֹעֶה בַּצֹּאן
וּבְהֶחְלֵט אִישׁ חַיִל.
רִאשׁוֹן בַּהַקְפָּצוֹת
וַאֲרֻכִּים חוּשַׁי.
אֲבָל, כְּבוֹד הַנָּבִיא,
טָעִיתָ שׁוּב. בִּחְיָאתַכּ,
שִׂים לֵב, אֵינִי דָּוִד,
אֵינֶנִּי בֶּן יִשַׁי.
דַּי! מָה אַתֶּם רוֹצִים?
וְלָמָּה זֶה הוּרַצְתִּי?
בְּאֵילוּ תֵּרוּצִים
הֻכְנַסְתִּי לִכְלוּבִי?
לְבַד, נְטוּל תֵּרוּץ,
אֲפִלּוּ בְּלִי רוֹטַצְיָה.
לְכוּ וְתִבְחֲרוּ –
דַּחִילַכּ, רַק לֹא בִי!
תְּרוּפַת פֶּלֶא
חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה
יָבוֹא אֵלַי; רַק יִמָּנַע
מֵאַלְכּוֹהוֹל וּמִקָּפֶה
וּמִטִּפּוּל בִּידֵי רוֹפֵא.
יָבִיא אַלְפֵי זָהָב וָכֶסֶף,
וְהוֹפּ יִקְרוּ לוֹ נֵס וָחֶסֶד.
כְּמוּסָה קְסוּמָה תַּשְׁלִים מוֹמֶנְטוֹס
וְאִמְרוּ אָמֵנְטוֹס.
אֶקְרַע סַרְטָן בְּקֵשׁ וּקְרֶעכְץ.
אֶצְלֵנוּ הַמָּרוֹר כּוֹרֵךְ
צָפוּן, כְּלוֹמַר מִינֵי דְּבָרִים
שֶׁנִּשְׁאָרִים בַּחֲדָרִים.
קוֹרֵא צַדִּיק, אָנָּא סַפֵּר־לָן
מָה יֵשׁ פֹּה: חֲשָׁדוֹת בְּבֶּרְלַנְד
אוֹ הַבְטָחוֹת שֶׁל חֶבְרָתִי
לִקְרַאת בְּחִירוֹת?
כְּתֹב בַּפְּרָטִי.
