לראשונה זה למעלה מעשור, לליכוד יש מצע כלכלי. התוכנית הוצגה בטקס רב רושם על ידי ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר המיועד ניר ברקת, שתפקידו הציבורי היחיד לפני ההגעה לכנסת היה ראש העיר ירושלים. אם הוא יגיע למשרד האוצר, יגלה ברקת שזו עבודה שונה מאוד מזו שהורגל אליה. לפתע, לא יהיו מעליו שר אוצר ושר לענייני ירושלים מהם יוכל לבקש כסף, והוא יצטרך להתמודד עם הגירעון האדיר ששר האוצר היוצא משה כחלון משאיר מאחוריו.
אז מה יש בתוכנית? נתניהו וברקת מדברים על הכוונה להוריד מכסים ולהפחית רגולציה. זו קריאת כיוון מצוינת, אך חבל שלא פירטו מה בדיוק כלול בהבטחה הזו. המכסים בישראל מעלים את יוקר המזון ל-25 אחוזים מעל ממוצע ה-OECD. נטל הרגולציה מקשה על עסקים להתפתח, להעסיק עובדים וליצור תחרות. הבעיה בשני הנושאים הללו היא שלמעשה לא מדובר בשתי בעיות גדולות – אלא באינספור בעיות קטנות. עשרות קבוצות לחץ זעירות, כל אחת עם שיטתה שלה להשגת מונופולים וקרטלים בחסות ובעידוד החוק. הזכרת שמה של אפילו אחת מקבוצות הלחץ האלו עלול להמריד אותה נגד הליכוד, וזה מסוכן בתקופת בחירות.
עם זאת, אמור להיות ברור לברקת שאם הוא ייבחר, הוא ייאלץ להתמודד מול קבוצות הלחץ הללו, כאשר בראשן חקלאי ישראל. בין הליכוד לכחול לבן קיים קונצנזוס שהחקלאות היא מגזר מיוחד בחברה הישראלית. בעיניהן החקלאים ראויים לייחס ולסבסוד שונים, וברקת מבטיח "להגדיל את התמיכה בחקלאים באופן ניכר, באופן מאסיבי". הכוונה, אם כן, היא לעבור ממודל של סבסוד עקיף דרך מחירי המזון, למודל של סבסוד ישיר שיגיע ישירות לכיסיהם של החקלאים. אמנם בעיני אין צורך לאף סבסוד עודף של חקלאים על פני עובדים אחרים בישראל, אולם אין ספק שסבסוד ישיר יעיל יותר. הבעיה היא שהוא גם עולה כסף. מאיפה ברקת יביא אותו? לא ברור.
ההבטחה הגדולה ביותר שניתנה בתוכנית היא הורדת מחירי הדיור, על ידי מכירה סיטונאית של אדמות מדינה למגזר הפרטי ולרשויות המקומיות. מדובר במהלך שתומכי השווקים החופשיים זועקים לביצועו כבר מתחילת משבר הדיור. אחרי ההתעלמות של שטייניץ, התכניות חסרות התועלת של לפיד והרעיונות המזיקים של כחלון הגענו סוף סוף לשורש העניין. יש בישראל יותר אנשים שרוצים דירה מאשר יש דירות, ולכן כדי שהמחירים ירדו – צריך לבנות.
עם זאת, גם ברקת לא היה מוכן לוותר על פופוליזם. הוא מציע להפחית מס על קניית דירות, ולסבסד משכנתאות. כבר היום המיסוי על דיור נמוך יחסית למיסוי על רווחי הון, למשל. זו הסיבה השנייה בגינה מחירי הדיור עולים – השקעת יתר שמנותבת משוק ההון שסובל ממיסוי מוגזם. במצב של היצע קשיח, סבסוד רכישת דירה ייטיב בעיקר עם קבלנים. התכנית של ברקת מזכירה באופן חשוד את תכנית מע"מ 0 של יאיר לפיד, שהיוותה את אחת הסיבות לפירוק הממשלה ב-2015. האם הליכוד אימצו מחדש את עמדתו של לפיד? אם כן, כדאי שיספרו על כך לקהל הבוחרים שלהם.
בהמשך לפופוליזם, ברקת מציע "השקעה דרמטית בתחום הבריאות". מה למשל? "700 מיטות בשנה" – יותר מ-500 המיטות בשנה שכחול לבן מבטיחים להוסיף. נראה שמתפתח כאן מירוץ למיטות בתי החולים, בזמן שהבעיות של מערכת הבריאות לא ממש מתמקדות שם. מחקר של ד"ר אורי כץ מפורום קהלת וד"ר זיו גיל מביה"ח רמב"ם מראה שהתקנים הקיימים במערכת הבריאות משובצים בצורה מעוותת וארכאית, כך שלא בטוח כלל שתוספת תקציב תגיע למקומות הנכונים. ברקת גם לא מתייחס לבעיית תקני המתמחים שיוצרת את עיקר העומס בבתי החולים. תקציב משרד הבריאות יותר מהכפיל את עצמו בעשור האחרון – איפה התוצאות? אבל יודעים מה, נניח שזה הדבר הנכון לעשות – מאיפה ברקת מתכנן להביא את הכסף? שוב, הוא מסרב לפרט.
ברקת גם מבטיח "אוניברסיטה חדשה בגליל", כאשר זה הדבר האחרון שהגליל צריך. בישראל יש עודף בעלי תארים, והיא אחת המדינות הכי משכילות ב-OECD. עובדים רבים בישראל עוסקים בתחום שאין לו שום קשר ללימודיהם, אך יש דווקא מחסור בבעלי הכשרה מקצועית וניסיון. יהיה נכון יותר, אם כך, להשקיע בתכניות פרקטיות לרכישת מקצוע ובהקלה על עסקים ולא בניפוח נוסף של הבועה האקדמית.
בנוסף להבטחות המרכזיות, ברקת זרק סיסמאות רבות מתחום ההייטק והעסקים, בניסיון לחזק את תדמיתו היזמית. אך אם נתעלם מהן, נגלה תכנית כלכלית שהיא לכל הפחות טובה בהרבה מחמש השנים שחווינו תחת כחלון. לראשונה, הממשלה מסכימה לגעת בקבוצות הלחץ שמעלות את יוקר המחיה, אך אם תשימו לב – לא בגדולה בהן, ההסתדרות. לא נאמרה מילה אחת על מעמד האגודה העות'מנית של ההסתדרות, על הגבלת פריווילגיות שביתה בשירותים חיוניים או על רפורמות בבית הדין לעבודה. כשנתניהו מפזר ללא הרף את הסיסמה "כלכלת יזמית או כלכלת הסתדרות" כדאי מאוד שהוא יסביר מה הוא מתכוון לעשות בקשר לאותו ארגון שהוא מדבר עליו.
