באחד המערכונים המשעשעים של פלטפוס נפגשים עידן אלטרמן ואבי גרייניק, להלן צחי ומאיר, בפיצוצייה של נווה חמציצים. העניינים ביניהם מתלהטים וכל אחד מאיים על השני שהוא "יקרע אותו". אלא שאז המוכר מתערב ואומר להם שילכו לריב בחוץ. השניים מסכמים על מיקום הקרב, אך בכל פעם מישהו מפריע להם ומסלק אותם והם לא מצליחים ללכת מכות. המערכון מסתיים ברגע המופרך שבו הם מבלים יחד בארוחת ערב רגועה והולכים לישון תוך פיזור הבטחות להמשך המריבה המיוחלת – "לילה טוב, מחר אני אפוצץ אותך!", אומר לו מאיר. "אל תדאג אני אקרע אותך" – מבטיח לו צחי ונופל אל מיטתו.
כך, פחות או יותר, נראית מערכת היחסים בין נתניהו לגנץ בנושא העימות הטלוויזיוני. נראה כאילו השניים נהנים להדליק אחד את השני עם הזמנות לא רציניות לעימות, כאשר הם לא באמת מתכוונים לערוך אותו. בבחירות הקודמות גנץ אתגר את נתניהו, שמצידו התחמק בטיעון "קודם תגיד לי עם מי להתעמת, איתך או עם לפיד", וכעת נתניהו, שכנראה הבחין בהיעדר כישוריו של גנץ מול מצלמה חיה מנסה להביך אותו באמצעות הזמנה לעימות. הפעם גנץ הוא זה שמתחמק, תוך ניסיון לא מאוד מוצלח להסיט את הנושא לעימות הצפוי לנתניהו מול עדי התביעה נגדו.
וכמו בנווה חמציצים, נראה שאיש מהשניים לא באמת מעוניין להגיע לאולפן. אפשר להבין אותם – ההיסטוריה הפוליטית הוכיחה שעימותים יכולים לעיתים להכריע בחירות באבחת שעה. שמעון פרס הפייבוריט הפסיד לנתניהו בגלל הצעירות והרעננות שהפגין מול המצלמה, נתניהו הפסיד לאיציק מרדכי בגלל הזחיחות ומסר את המפתח לברק, ניקסון הפסיד לקנדי בגלל חליפה אפרורית וכמה אגלי זיעה.
למעשה היום, עימות הוא הדבר הכי מסוכן לפוליטיקאי, והכי חשוב ודמוקרטי לבוחר. מדובר בהזדמנות היחידה שבה המצביעים יכולים באמת להתרשם מעמדותיו של המועמד. היריבים אינם מהונדסים, וניתן להפתיע אותם בשאלות, לבחון את כישורי הנאום שלהם ולתהות על קנקנם הפוליטי. בארה"ב יש מסורת שמי שמתעלם מעימות או בורח ממנו בכלל לא נמצא במשחק. פשוט קובעים את העימות, ואין דבר כזה לא להגיע. מדובר בחוק לא כתוב של כל מערכת בחירות. אך במדינת ישראל נוצר תקדים בעייתי – לא חייבים להגיע לעימות, ואין שום מחיר פוליטי שמשלמים על זה. מי שמרוויח מכך הם הפוליטיקאים, שתמיד יעדיפו את הקמפיין המלוטש והמתווך על פני מה שנתפס בעיניהם כמו מילוי טופס לוטו על המועמדות שלהם.
קשה לדעת אם עימות יכול היה להכריע את התיקו הארוך בהיסטוריה הישראלית, אבל הוא בוודאי יותר דמוקרטי עבור הבוחר. אולי הגיע הזמן שהציבור הישראלי יפסיק לסלוח למועמדים שבוחרים להתחמק מעימותים, ויראה להם את הדרך החוצה בקלפיות.
