יש כמה פרשות שמרדימות את הציבור הישראלי. הן מורכבות מדי, סבוכות מדי, גבוהות מדי. אנחנו אוהבים דברים פשוטים, כשברור מי הטובים ומי הרעים. פרשת מסמך הרפז היא אחת מהן. אדם ששומע "פרשת הרפז" בדרך כלל מדפדף הלאה, כך גם רבים מהעיתונאים שלנו. הפעם אני מבקשת מכם להישאר.
גם אני הייתי מהנרדמים, עד שלפני כמה שבועות תפסו אותי יודעי דבר וחשפו לפניי את גודל אי־הסדרים וערמות הבוץ של מאחורי הקלעים. את מה שהיה בפרשה, את העיוותים בחקירת המשטרה, בפרקליטות, בתקשורת. זו פרשה של מאבקי כוח בין לשכת הרמטכ"ל דאז (גבי אשכנזי) לבין לשכת שר הביטחון דאז (אהוד ברק). בין דרג מקצועי לבין דרג נבחר. זו פרשה של זוהמה בין־אישית שזולגת לתחומים הכי רגישים במדינת ישראל. מלחמת עולם בין לשכות ובין אנשים, מעקב שגובל בריגול אחר חלק מהמעורבים שם, סחיטה, יחסי תן וקח עם התקשורת ועם עיתונאים מסוימים, כולם מקליטים את כולם במקומות הכי רגישים בישראל, הדלפות מתוך המשטרה ומתוך חדרי החקירות ומה לא.
המטרה של הפלת נתניהו מקדשת את האמצעים, כל האמצעים. וברק יודע אילו אמצעים ויודע מה יש שם, לא סתם הוא לא התאפק בטוויטר
זו פרשה שאילו היו חוקרים אותה באותה עצימות שחקרו את תיקי נתניהו, האדמה הייתה רועדת. אנשים שמדברים מאחורי הקלעים על הפרשה אינם מוכנים להיחשף כדי לא להיפגע. עושים זאת בפחד מתמיד, כי הם ראו שאיש הישר בעיניו יעשה. תשאלו את אילה חסון, אחת העיתונאיות האמיצות בארץ, שעסקה בפרשה הזאת בצל איומים של אשכנזי. היא יודעת, והיא גם לא מפחדת להציף את הדברים, אבל היא מהיחידים.
השבוע עלתה הפרשה לכותרות, בזכות התעקשות וחשיפה של עיתונאי ערוץ 13 ברוך קרא. גם לו מגיעה מילה טובה על זה. הכול שביר מאוד סביב הפרשה וסביב צו איסור הפרסום התמוה. אהוד ברק, שהוא אחד מגיבורי הפרשה, מיהר להגיב. "לא אתן לשקרים להרוס את הסיכוי להחליף את השלטון. לא לשקרים של נתניהו ולא לשקרים של גבי אשכנזי", כתב בחשבון הפופולרי שלו בטוויטר. הוא לא התאפק. סביר שבימים כתיקונם, אילו הפרשה לא הייתה עולה שוב לכותרות, ברק לא היה מעיר את הדוב. אבל בטנו של ברק יודעת למה היא פתחה פצעי עבר. "האמת, אשכנזי שיקר אז שוב ושוב לחוקרי משטרה, לחברי המטכ"ל ולציבור. הוא משקר גם הערב", קבע ברק. תחת צו איסור הפרסום של השיחות המוקלטות של אשכנזי וחבורתו אין דברים אישיים, הוא הוסיף, ואמר שהשיחות הללו "מאירות את אשכנזי באור של עבריין לכאורה". הוא מדבר על השמדת הקלטות ועל חפרפרת שהייתה בלשכתו, לשכת שר הביטחון, ונשלחה מטעם אשכנזי.
"הנושאים שעלו עד כה, הם רק קצה הקרחון", מסיים ברק, "על מנת לצמצם את הנזק האפשרי אמנע מלמנות נוספים". אתם מבינים? ברק מאתרג. המטרה של הפלת נתניהו מקדשת את האמצעים, כל האמצעים. וברק יודע אילו אמצעים ויודע מה יש שם, לא סתם הוא לא התאפק בטוויטר. אי־אפשר לחשוד בי כאוהדת אהוד ברק. אבל מכיוון ששמעתי מגורמים חיצוניים בקיאים מאוד מה היה, אני לא בטוחה שברק הוא האיש הרע בסיפור הזה.
המגיבים, אגב, לא איחרו להגיע. "בחרת עיתוי גרוע, מי שמעוניין בהסתלקותו של הנאשם מבלפור צריך להתאפק", "יש לנו משימה יותר חשובה עכשיו", "כביסה מלוכלכת מכבסים בבית". אפילו חיים רמון נזף: "עכשיו הוא (אהוד ברק, שה"כ) לא מוכן להתאפק שבועיים, 'יורה' פוליטית באשכנזי וכמו תמיד מסייע לביבי". "תרגיעו", כתב אייבי בנימין, אחד מקודקודי מחאת פתח־תקווה נגד שחיתות עאלק, "יש לנו מושחת להפיל, ביחד!" מה הם מסתירים החברה' האלה? מה הם רוצים להסתיר?
יואב סגלוביץ' עמד בראש אגף החקירות במשטרה בזמן פרשת הרפז. גם הוא מעורב ביחסים ספק־כשרים עם אשכנזי, שהיה אז נתון בחקירה. היום הוא נמצא ברשימת כחול־לבן, יחד עם אשכנזי. כי הכול מקצועי לכאורה, אבל הכול מסריח. בני גנץ יודע מה יש לו ביד, גם הוא עצמו יצא נגד אשכנזי סביב הפרשה. הוא יודע מי יושב לו בקוקפיט, אבל כל האמצעים כשרים כדי להוריד את נתניהו. אז עכשיו שקט, מצופפים שורות.
אם ברק חושב שאשכנזי שקרן, עבריין ומרגל – האם הוא ראוי להנהיג את המדינה? צריך לפתוח ולדבר, כן – עכשיו. רגע לפני בחירות גורליות. מה יותר חיוני מזה? יוני קורן, ראש המטה של אהוד ברק בזמן הפרשה, עלה השבוע לדבר בגלי צה"ל והטיח האשמות חריפות באשכנזי, בסגלוביץ' ובגנץ. ראוי לפתוח אוזניים.
למישהו יש אינטרס להרדים אתכם. להרבה אנשים יש אינטרס להרדים, כי הפרשה הזאת היא קן צרעות. אני מבטיחה לכם שאם ההקלטות החסויות יופיעו על המרקע הקטן ערב ערב במהדורות ויוקראו בקול הבס של כתבי המשפט למיניהם, אתם תבינו. "מסמך הרפז" הוא כלום. הוא קצה הקרחון של אותה פרשה. בועז הרפז ששמו מעטר את הפרשה הוא הש"ג, הכרישים הגדולים עדיין שוחים.
על הראש של ימינה
לא ברורה האובססיה של נתניהו נגד ימינה לדורותיה. עכשיו הקמפיינר הטוב בישראל, הלוא הוא נתניהו עצמו, החליט שוב להתלבש על בנט ושקד. כל פעם ספין אחר, העיקר ללכלך. פעם זו אגדה על כך שיום אחרי הבחירות בנט ושקד ילכו עם גנץ, ולמרות הכחשותיהם של הצמד נתניהו ממשיך; פעם זה רק ללכלך על כך שהוא מינה את בנט לשר ביטחון משיקולים פוליטיים ולא מקצועיים, רק כדי להקטין את בנט. כאילו שאת ליברמן הוא מינה לשר ביטחון משיקולים מקצועיים, כאילו שיש מינוי כלשהו של שר שנתניהו עשה משיקולים מקצועיים ולא פוליטיים. אין כזה, וזה בסדר. ככה זה עובד בפוליטיקה – מינוי שרים הוא תמהיל של שיקולים, גם פוליטיים. שר החינוך פרץ מונה משיקולים פוליטיים, ליצמן מונה משיקולים פוליטיים, שקד מונתה משיקולים פוליטיים והייתה מקצועית מאוד, וגם בתוך הליכוד החלוקה של שרים היא פוליטית, בטח שלא מקצועית.
בפוליטיקה הכול אישי, יחסי האיבה בין נתניהו לבנט ושקד הם סלע שיושב על צווארו של גוש הימין. הוא חורך שדות וזורע רעל. "מאגרי המצביעים של נתניהו נמצאים בקרב הציונות הדתית", אמר לי פעם מקורב מאוד. אז תנו לי לחדש לכם: יש מאגרים לא פחות גדולים של ליכודניקים אצל ש"ס. אבל שם יש איחוד כוחות ומבינים שככה מנצחים. המאבק של נתניהו בפרט ושל גוש הימין בכלל הוא להוציא מצביעים מהבית בשעת השי"ן. לא לאכול זה את זה. בנט מבין את זה, והחליט שלא לתקוף. ונתניהו?
