זה כבר עניין של הרגל. במדינה הזאת עברנו את הכול, וכל דבר נראה לנו כמו עניין של שגרה. ראש הממשלה חשוד, ראש ממשלה נחקר, ראש ממשלה בשימוע, ראש ממשלה נאשם. ב־17 במרץ יתחיל משפטו של בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים. סביר להניח שהוא יהיה אז ראש הממשלה, שייבחר לקדנציה נוספת או שיעמוד בראש ממשלת מעבר. בכל מקרה, הוא יהיה ראש הממשלה המכהן הראשון בתולדות המדינה על ספסל הנאשמים ועוד בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. גם לזה נתרגל.
בינתיים, המלחמה באנשים שמייצגים את רשויות החוק נמשכת והיא עוד תחריף, במקביל למשפט, עד שהיועמ"ש מנדלבליט, המכונה "פקידון" בידי יאיר נתניהו, יפוטר וילך הביתה ואות קלון על מצחו. מנדלבליט הוא ה־target ברגע זה. המטרה הישירה. הוא האחרון בשורה שנתניהו מנסה להוריד. יש כמובן מטרות נוספות, ככל שהן יאיימו על שלטון נתניהו. השבוע כבר קראנו מאמרים ושמענו אמירות נגד השופטים עצמם.
הראשון היה רוני אלשיך, המפכ"ל ששלח את החוקרים לנתניהו. אלשיך לא בשטח יותר. הוא מונה בידי נתניהו אבל הפך מהר מאוד לפרסונה נון גראטה. הטעויות שהוא עצמו עשה, וההתנהגות המביכה מול התקשורת הקלו על ראש הממשלה להיפטר ממנו. אני מוכן להמר שאין כמעט אדם במדינה שמכיר את שמו של המפכ"ל הנוכחי, שהוא בעצם ממלא מקום נצחי. מוטי כהן, אגב, הוא השם.
השני היה שי ניצן, פרקליט המדינה השנוא על נתניהו, שהפך גם לאיש השנוא ביותר על הימין. השר דודי אמסלם הודיע שמקומו של ניצן בבית הסוהר. ניצן עזב את התפקיד, ושר המשפטים אמיר אוחנה מינה לו מחליף כלבבו. אוחנה, שמתגלה כפוליטיקאי ואיש פיקח וחסר עכבות, הגיע למשרד המשפטים טעון ממילא ונחוש לפרק את הפרקליטות שבתוך הפרקליטות. הוא גם סבור שכל ההתנהלות שקדמה להגשת כתב האישום הייתה פושעת. את ההתנהגות של המשטרה בתיק הוא כינה "מאפיוזית". היום הוא מפרק את נכסיו של מנדלבליט בדרכו שלו.
ועדת החקירה הבאה שתקום אחרי הבחירות עשויה לחקור את חוקרי נתניהו. חייבים להודות שהיו כאן כשלים חמורים, שהניעו את חפץ והרו להפוך לעדי מדינה
המלחמה ברשויות משתלבת בבחירות התכופות, שגם הן הפכו לעניין של הרגל. נתניהו מכוון את סבבי הבחירות עם הצרות המשפטיות שלו ואת הקלפי עם הקמפיין ולהפך, כיאה למדינה מוטרפת. גם היריבים מתחלפים, פושטים צורה ולובשים צורה על פי צו האופנה הפוליטי והפלילי של נתניהו. בבחירות באפריל, מועד א', למשל, היועץ מנדלבליט שמונה בידי נתניהו, עדיין לא היה על קו המטרה. נתניהו נהג בו כבוד וזהירות. אולי קיווה כי הוא לא יעז להגיש נגדו כתב אישום.
מי שהפחיד את נתניהו באפריל היה דווקא גבי אשכנזי. הרמטכ"ל לשעבר, אחינו מגולני, צבר תאוצה בתקשורת, הפופולריות שלו נסקה, ונתניהו ראה בו איום ממשי וטס כזכור לתת את הריאיון הבעייתי לקרן מרציאנו בערוץ 12, בדרך לשדה התעופה בטרם טס לוושינגטון.
היום נתניהו רואה במנדלבליט את האיום המרכזי, כמובן. היועץ הוא המטרה השלישית. אשכנזי מספק הפעם את החומרים דרך פרשת הרפז, שאיש אינו מבין אותה. היועץ המשפטי וינשטיין סגר אמנם את התיק נגד מנדלבליט בפרשה מחוסר אשמה, אבל ההקלטות שמתפרסמות השבוע משכנעות את המשוכנעים בליכוד ובימין כי מדובר בעבריין שצריך להרחיק ממשרד המשפטים. הדרך לשם ברורה. נתניהו שואף ל־61 מנדטים כדי להדיח את מנדלבליט ולבחור יועץ משפטי חדש. אם הוא יהרוס עד אז את הלגיטימציה של היועץ המשפטי – הוא יחסל גם את הלגיטימציה של התיק.
הקמפיין נגד מנדלבליט עובד בשצף קצף. שמעתי שלשום את שרת התרבות מירי רגב טוענת כי החומר בקלטות שלא נחשפו לציבור בפרשת הרפז "יזעזע את המדינה", לא פחות. רגב ושרי הליכוד האחרים נשענים לפתע על אהוד ברק, שר הביטחון לשעבר שמתעב את אשכנזי אפילו יותר מאשר את נתניהו. ברק הפך בימים אלה ליקיר הליכוד, מי היה מאמין. האויב שלי הוא חברי – אם הוא האויב של אויבי. בסוף ברק יהיה זה שיסייע לנתניהו לחצות את גבול ה־61 ולהיבחר לקדנציה נוספת.
שיעור לארדואן
המשפט של נתניהו יחל ב־17 במרץ, יום אחרי השבעת הכנסת. סביר להניח שפרקליטיו יבקשו ויקבלו דחייה עד להמשך הדיון בתחילת מאי. זה זמן פוליטי מספיק כדי להקים ועדות בכנסת ולעבוד על פסקת ההתגברות ועל החוק הצרפתי, שיאסור להעמיד לדין את ראש הממשלה בזמן כהונתו. אפשר להתחיל גם בהליכים להדחתו של היועץ מנדלבליט. ב־2005 היה יועץ משפטי חדש, מני מזוז, שסגר תיק פלילי נגד שרון. עכשיו יהיה יועץ חדש שיעצור את המשפט שעומד לצאת לדרך. יש לנו כבר מבקר מדינה נוח, שהחליף אחד שהיה פחות נחמד.
גם ועדות החקירה באופנה כעת. הכול על פי צורך פוליטי ומשפטי מיידי. ההחלטה להקים ועדת בדיקה שתחקור את מח"ש, נועדה כמובן לרצות את הקהילה האתיופית אחרי פרשת סלומון טקה ז"ל, ולהחזיר את המצביעים לליכוד. ועדת החקירה הבאה שתקום אחרי הבחירות עשויה גם היא לחקור את החוקרים, הפעם את אלה שחקרו את נתניהו והחשודים האחרים. חייבים להודות כי במקרה הזה אפשר למצוא במשטרה כשלים חמורים, שהניעו את ניר חפץ וארי הרו להפוך לעדי מדינה.
בכלל, רשויות החוק אינן צודקות תמיד במיליון האחוזים. כתבתי כאן בעבר כי התיק נגד נתניהו הוא תקדימי, בעייתי ומעורר שאלות, וזו אחת הסיבות לאהדה העצומה שנתניהו זוכה לה בציבור. הטענה היא נגד התגובה הקולקטיבית, השיטה, הדרך והסגנון הבוטה שהורסים את מוסדות החוק ואת הדמוקרטיה. הרי מאות חוקרים, עשרות פרקליטים ויועצים משפטיים לא קמו ביום אחד להפיל את ראש הממשלה ולתפור לו תיקים. הרי ברור כי המטרה הבאה, הרביעית, אחרי מפכ"ל המשטרה, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי, היא השופטים שיושבים בדין של נתניהו. אנחנו רק סנטימטר מהדמוקרטיה של טורקיה. אולי הנשיא ארדואן עוד יבוא לקבל אצלנו שיעור.
והטענה היא גם נגד הקרנפים בליכוד, שרואים מה קורה כאן, אבל לא יאמרו פומבית מילה אחת. השרים אוחנה, רגב, אמסלם או ביטן חושבים באמת שנתניהו צודק והמערכת המשפטית מושחתת. זכותם גם להרוס את כל המבנה, עם נתניהו. אבל איפה יולי אדלשטיין? איפה גלעד ארדן? היכן ניר ברקת שרוצה להיות כאן ראש ממשלה? איפה משה כחלון שפעם נשבע שאצלו לא יהיה ראש ממשלה תחת כתב אישום והחוק הצרפתי יעבור על גופתו. טוב, ממנו באמת אין מה לצפות.
