כאשר נשאל מנחם בגין אחרי ניצחונו בבחירות 1977 איזה ראש ממשלה הוא מתכוון להיות, ענה "ראש ממשלה בסגנון יהודי". אם יש מאפיין אחד בולט שעובר כחוט השני לאורך הקדנציה הארוכה של בנימין נתניהו בראשות המדינה, הרי זו העובדה שנתניהו הצליח להיות ראש הממשלה הכי יהודי שהיה למדינת ישראל מאז כינונה.
"יהודי" אין פירושו רק הגדרה של זהות אישית ושייכות קולקטיבית. זוהי פילוסופיה פוליטית שעל בסיסה התנהלו הקהילות היהודיות במהלך הגלות, והיא שאפשרה את שרידותן הפיסית והתרבותית בצל הטראומה של אבדן העצמאות והבסיס הגיאוגרפי-פיסי. עקרונות המפתח שלה היו בגמישות, ביכולת הסתגלות מהירה לשינויים, בתנועה מתמדת והחשוב מכל, בתפיסת עולם מבוססת רעיון של תווך. משמעותה: התכנסות למודלים ריאליסטים ופרגמטיים והעדפתם על פני אלה המאופיינים במוחלטות, בינאריות. אוטופיות ורעיונות קצה.
הדבר אפשר לעולם היהודי לשמר מכנה משותף תרבותי במציאות של ריבוי קהילות מבוזרות, ובה בעת להתמודד עם אתגר הסדרת היחסים עם הסביבה החיצונית, המבוסס על יסוד מודל מורכב של קיום נבדל במציאות של סימביוזה עם הסביבה הנוצרית והמוסלמית. השינויים שהתחוללו באירופה במאה ה-19 וצמיחת הלאומיות והמודרניות הביאו לדעיכת פילוסופיית התווך. הופעת הציונות שהייתה תגובה להשתנות הסביבה יצרה נתק מחשבתי מודע בין העבר היהודי להווה הציוני, ומעשה כינון המדינה גילם שלב חדש של אימוץ פילוסופיה פוליטית מבית היוצר של "אימא אירופה" שהעדיפה את חשיבת הקצה.
זו הדריכה את המעשה המדיני הישראלי. לשיא נוכחותה הגיעה בשנות ה-90 של המאה הקודמת כאשר תורגמה לשני מהלכים: האחד, חתירה לפתרון סופי של הסכסוך הערבי-יהודי-ישראלי; והשני, החלת הליברליזם פוליטי המבוסס על אימוץ שיח הזכויות, אינדיבידואליזם נוקשה וצמצום נוכחות התרבות היהודית במדינה הציונית. אך בפועל המציאות לא הסתנכרנה עם התיאוריה הפוליטית. קריסת תהליך אוסלו והאיתותים שהגיעו ממקומות אחרים במזרח התיכון לימדו על חוסר הלימה בין חזון המזרח החדש לבין חומרי המציאות, בעוד שבתוך הבית ישראל השורשית, הדפה את הגרסה המוקצנת של הליברליזם. ברקע התרחשו שינויים עמוקים גם בסדר הכלל עולמי. המודרניזם האירופי ו"האיזמים" הגדולים (ליברליזם, סוציאליזם וכו') פינו מקומם לטובת סדר פוסט-מודרני המאופיין בקודים של ריבוי ויחסיות של ובין קבוצות, הגדרות, זהויות, מרחבים ועמדות, בבחינת היפוך לחשיבת הקצה של יום האתמול.
הדברים באו למשל לידי ביטוי בפוליטיקה הבינלאומיות שבה התמוטט המודל של יחסים היררכיים בין מדינות, לטובת סדר עולמי שהוא על גבול הכאוטי, ובמסמוס הרעיון הבינארי של מלחמה או שלום לטובת מצבי ביניים של יחסים המנוהלים דרך קונפליקטים נמוכי עצימות. גם בממד החברתי והפוליטית התמוטט המודל המודרני של אינדיבידואליזם קיצוני, דומיננטיות של זהויות לאומיות והומוגניות משפחתית לטובת סדר המשלב אמונות מופשטות, קהילתיות, זהויות על תת-לאומית ומתיחת רעיון המשפחה הקלאסית. השתנות המרחב וסדרי המציאות בעידן הפוסט מודרני הפכו את הפילוסופיה הפוליטית היהודית של התקופה הטרום ציונית לרלוונטית מתמיד. בעולם המשתנה, המגוון, דינאמי והיחסי, לקודים של גמישות, תנועה, ריאליזם ותווך נמצא ערך עצום לעומת הקודים המודרניסטים מבוססי תפיסות קצה.
סיפורו של נתניהו חופף לסיפור הגדול של השתנות המציאות הישראלית והגלובלית כאחד. וזהו ההקשר שבו צריך לנתח את הישגו המסתכם באימוץ מחדש של סגנון מנהיגות יהודי, ובמילים אחרות בהפנמת הפילוסופיה הפוליטית מאב הטיפוס היהודי ובהפיכתו לעיקרון מנחה כמעט בכל תחום של עשייה. כך, ניכרה נסיגה מרעיון השלום והמלחמה לטובת מערכות יחסים המבוססות על נורמליזציה מוכחשת עם המדינות המפרציות, ועל קונפליקט בעל עצימות נמוכה עם הפלסטינים, האיראנים ונוספים. בתחום הפנימי ניכרה נסיגה בחזון הליברלי אינדיבידואליסטי לטובת יתר קולקטיביות, אבל תוך הנהגת סדרים פרקטיים בלבוש א-פורמאלי המאפשרים לבטא ערכים ליברלים, למשל תחבורה ציבורית בשבת שלא לפי חוק ראשי אלא דרך הרשויות המקומיות.
דרכו הפוליטית של נתניהו הייתה דרך יהודית של אמצע כמעט בכל תחום ועניין גם אם כיאה לפילוסופיה היהודית היה בה פרדוקס שהתבטא במתח שבין התנהלות מאוד יהודית בתכולתה, כלומר מאוזנת, ריאליסטית ופרגמטית, לבין סגנון שבא מהעולם המודרניסטי וגם הרוויזיוניסטי, המאופיין בצלילות, מוחלטות ואף אגרסיביות. זאת, בשונה משהו ממנחם בגין, שאצלו הדברים היו מהופכים. סוד הצלחתו של נתניהו נעוץ אם כן בהתאמה של פילוסופיית המנהיגות לעידן הנוכחי ובגיוס מחדש של היגיון החשיבה והפעולה היהודי הטרום מודרני. אם יש סכנה המתרגשת עלינו כעת במציאות הפוליטית והמשפטית הקונקרטית בואכה הבחירות ומשפטו של האיש היא טמונה בנסיגה האפשרית ממודל המנהיגות היהודי שעדיין רלוונטי מתמיד לקיום הציוני-ישראלי בעת הנוכחית, ובהחזרתו של מודל הקצה האירופי שיש השבויים עדיין בקסמו המתעתע.
