ההתנכלויות לרב העיר ירושלים האשכנזי, הרב אריה שטרן, לא התחילו בשבועות האחרונים ולא בחודשים האחרונים. פרשת החלפת המנעול ללשכת הרב, השבוע, היא רק החוליה האחרונה בשרשרת מקרי ההתעמרות ברב שטרן, שנמשכו בעוצמות משתנות לאורך כל כהונתו.
הסיפור מתחיל כבר ב־2014, כשנבחרו הרב שטרן והרב שלמה עמאר לרבני העיר ירושלים. הרב שטרן לא צריך כמובן הסכמות ממני, אבל כל מי שמכיר יודע שהוא תלמיד חכם עצום, לן בעומקה של הלכה כבר עשרות שנים, בקי וחריף וגם פוסק בעל כתפיים. אף על פי כן היו שניסו להדביק לו, בכחש ובכזב, תדמית של רב לא רציני ו"ליברל", כבר מיומו הראשון בתפקיד, ואף הסיתו נגדו רבנים חשובים בעיר ירושלים. היה זה מסע דה־לגיטימציה מכוער שנועד לתקוע טריז בין רב העיר החדש ובין חלק מהקהילות והרבנים. הרקע לכך היה התמיכה הרחבה שקיבל הרב שטרן בבחירות לרבנות ממגוון גורמים בעיר, וכן התבטאויות שיוחסו לו, שצוטטו חלקית והוצאו מהקשרן.
אבל כל זה היה רק הפרומו למה שקרה בהמשך. בירושלים, יש להזכיר, אין מועצה דתית שנבחרה בדרך המלך החוקית, הכוללת נציגי ציבור המייצגים את תושבי העיר. במקום זאת עומד בראש המועצה "ממונה" מטעם המשרד לשירותי דת, אשר מחזיק לבדו בכל סמכויות ניהול המועצה. הממונה הוא יהושע ישי, הנחשב מקורב למפלגת ש"ס, ומכהן בתפקידו משנת 2007. כשנה וחצי לאחר שהרב שטרן נבחר נפתחה חקירה פלילית נגד בכירים במועצה הדתית, ובהם ישי. לאחר שנה פורסם דו"ח ביקורת חמור מאוד על הנעשה במערך הכשרות בירושלים, שחשף אף הוא התנהלות בעייתית מאוד במועצה הדתית.
בעקבות הדו"ח והחקירה חשדו בכירים במועצה הדתית כי מי שהדליפו את המידע לאנשי המבקר והמשטרה היו הרב שטרן ואנשי לשכתו. הרקע לכך היה ניסיונו של הרב שטרן, כבר מימיו הראשונים בתפקיד, לצקת תוכן לחתימתו על תעודות הכשרות בעיר. הרב דרש לפקח על המתרחש, ולא להיות חותמת גומי שמאשרת באופן עיוור את התעודות שמנפיקה המועצה הדתית. התוצאה הייתה התנכלות בלתי פוסקת לרב ולאנשי לשכתו, וניסיון להגביל את יכולתו לעבוד עם העוזרים ש"נחשדו" כמי שעומדים מאחור העברת מידע למבקר ולמשטרה.
אבל מה שקרה השבוע, ולכל אורך התקופה מאז נבחר הרב שטרן, הוא לא רק סיפור של סכסוך אישי. מאחורי המאבקים עומד חוסר הנחת של רבנים ועסקנים חרדים מכך שרבה של ירושלים אינו בן המחנה החרדי. לרב חרדי זה לא היה קורה. איש לא היה מעז לעשות לו כדבר הזה, ואילו מישהו היה מעז – הוא כבר היה לומד לא לעשות זאת יותר לעולם. אבל מול רבנים ציוניים אין יראת כבוד כזו, ולמרבה הצער גם לא הייתה אף פעם. כדי שהמציאות הזאת תשתנה צריכה הציונות הדתית לעמוד על משמר כבוד רבניה כל השנה, לא רק בזמן משבר. ההתגייסות השבוע לצד הרב שטרן הייתה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. חבל.
תעלומה בחמישה ממדים
לפחות מבחינה אחת, יו"ר כחול לבן בני גנץ כבר כשיר להיות ראש ממשלה בישראל. כידוע, מאז 1996 לא כיהן בישראל ראש ממשלה שלא זכה לפקוד את חדרי החקירות מבפנים. כעת מתברר שגנץ ככל הנראה לא יהיה חריג. מיד אחרי הבחירות צפויה להיפתח חקירה פלילית בפרשת "הממד החמישי", החברה שבראשה עמד גנץ עד לפירוקה בשנת 2018.
במוקד הפרשה עומדת התקשרות ללא מכרז בסכום של ארבעה מיליוני שקלים בין החברה, שפיתחה מערכות בינה מלאכותית לשימושי מודיעין צבאי ואזרחי, ובין משטרת ישראל. הפרשה נחקרה במשרד מבקר המדינה, ונכללה בדו"ח חריף במיוחד שפורסם במארס 2018. לפי הדו"ח, המידע שנמסר לוועדת המכרזים של המשטרה, שעל בסיסו אושר הפטור ממכרז, היה לא נכון בלשון המעטה.
לנוכח חומרת החשד שנערך כאן ניסיון לקבל במרמה מהמשטרה מיליוני שקלים, הפתיחה בחקירה היא מהלך מתבקש. אבל היא אינה מסירה מעל השולחן כמה תהיות קשות מאוד על התנהלות גורמי אכיפת החוק. ראשית, למה זה לקח כל כך הרבה זמן? המידע שוכב כבר מזמן אצל מבקר המדינה, ואף שהפרשה נחשפה בתקשורת (בעיתון הארץ) כבר לפני שנה – המידע הועבר לפרקליטות רק בחודש אוקטובר, ורק תחת שוט של עתירת ארגון לביא למען זכויות האזרח ומנהל תקין בישראל. מי בושש לפתוח בחקירה הזו?
שאלה נוספת נוגעת לדיווח שלפיו גנץ אינו חשוד בפרשה. איך אפשר לקבוע בשלב כה מוקדם שגנץ, שהיה מעורב מאוד בניהולה של החברה, לא היה מעורב במצג השווא שהוצג למשטרה? למי דחוף כל כך לזכות את גנץ טרם חקירה? תהיות קשות, ותשובות – אין.
רון קובי ויד ההשגחה
ההחלטה להדיח את ראש העיר טבריה רון קובי, שקיבלה השבוע את אישור שופטי בג"ץ, אינה אירוע משמח. חשוב לציין שהחוק אמנם עומד לצד משרד הפנים והשר זאב אלקין, שהחליף לעניין זה את שר הפנים דרעי בעקבות עתירה קודמת של קובי לבג"ץ. ראש עיר שאינו מצליח להעביר תקציב בזמן, וגם לא עושה כל מה שנדרש ממנו כדי להעביר את התקציב, מודח לפי פקודת העיריות, וכך אישרו גם שלושת שופטי בג"ץ פה אחד. קובי, יש לציין, גם לא באמת ניסה להגיע לפשרות מול מועצת העיר הלעומתית. במקום זה הוא העדיף איומים, ככל הנראה בתקווה שהמועצה תפוזר והוא יישאר בתפקידו. ובכל זאת, יש משהו בטענה של קובי שלא הגיוני להדיח ראש עיר שנבחר בבחירה ישירה על ידי תושבי העיר, מעט יותר משנה לאחר בחירתו. זה בטח לא מופע של דמוקרטיה מוניציפלית.
עדיין, אי אפשר להתעלם מהצדק הפואטי או מיד ההשגחה. מי שכל דרכו הפוליטית התבססה על דורסנות ושנאה סיים את כהונתו מוקדם מאוד מן הצפוי, כמעט ארבע שנים לפני סוף הקדנציה התקנית שלו.
מותר להחזיק בעמדות חילוניות אידיאולוגיות. מחלוקת אידיאולוגית היא לגיטימית. אבל קובי לא ניהל מאבק אידיאולוגי. הוא ניהל קמפיין שנאה מתמשך שהתבסס על ליבוי רגשות אנטי־חרדיים. אמירות כמו "צריך להרחיק את החרדים ממוקדי הכוח" וכינוי החרדים בבני־ברק "חיות" היו רק חלק מהרפרטואר שלו. באוגוסט פרסם קובי בפייסבוק פוסט שבו הציג כיצד תיראה מדינת ישראל ב־2030 ללא החרדים, וכיצד היא תיראה ללא החילונים. בתמונה אחת נראים מגדלי היוקרה של תל־אביב תחת הכיתוב "ישראל ללא חרדים", ובתמונה השנייה נראים בתים מטים ליפול תחת הכיתוב: "ישראל ללא החילונים". קובי אף הוסיף הסבר: "יש שיקפצו ויגידו לכם שזה לא יפה? שיתמודדו: קפיצה קטנה לעתיד של ישראל, מה יהיה פה אם אריה דרעי יהיה בכנסת ובממשלה. עם הכפייה החרדית או בלי בעוד עשר שנים. רק רון קובי לא מפחד להילחם בכפייה החרדית".
גם לאחר החלטת השר אלקין להדיח אותו, בעקבות כישלונו המתמשך בהעברת התקציב, לא למד קובי לקח. "מכרו את טבריה ואת המדינה לפוליטיקאים החרדים המושחתים", הוא אמר בתגובה. קובי, למרבה הצער, לא לבד. שיח השנאה נהיה חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה שלנו. נגד חרדים, נגד דתיים, נגד מתנחלים, נגד שמאלנים ונגד ערבים. כרזת החרד"ל של כחול לבן וסרטון הנידה של ח"כ אלכס קושניר מישראל ביתנו עוררו אולי סערות ציבוריות, אבל היו עוד התבטאויות שנאה רבות אחרות שפשוט עברו לנו מתחת לרדאר. למרבה הצער לא נראה שמישהו הולך ללמוד לקח מהמקרה העגום של קובי.
