כך שיחדתי את הילד שלי בתמורה להתנהגות טובה

לפני שבועיים, כמו במרבית התקופה האחרונה, הלכתי לאסוף את הילדים. שירן התחילה עבודה חדשה לא מזמן, ולא כמו השעות הנוחות באקדמיה, תעשיית הביוטק יותר תובענית. אבל זה בסדר מצידי: לפני שהיא התחילה בביוטק, הבהרתי לה שזה הזמן שלי להניח בצד את הקריירה שאין לי, ולתת לה לפרוץ קדימה בדרך אל משכורת מטורפת, כלומר, בדרך להגשמה עצמית.

הגעתי לגן של העולל, צלצלתי בפעמון הכניסה ואמרתי לסייעת באינטרקום: "את פֶּלֶג". המטרה היא לשמור על ביטחון הילדים, אבל גם אם יגיע חסן נסראללה בכבודו ובעצמו ויגיד באינטרקום "את פלג", יפתחו לו.

כשהעולל הגיע הגננת אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי. "תראה, פלג ילד מקסים", היא פתחה, ואני הרחתי "אבל". "הוא מנהיג", היא הוסיפה, ואני אמרתי שאני עדיין לא רואה בו מישהו שיכול להחליף את נתניהו. "אבל", זה הגיע, "יש לו בעיה. הוא מאוד חזק בין הילדים בגן, ולעיתים הוא יכול לנצל זאת מול ילדים חלשים ממנו".

טוב, אני יודע שהילד הוא מכונת כריזמה ופעלתנות, רגיש ומבין אבל קצת קשוח. אני קצת שמח שהוא מנהיג ודומיננטי, אבל מודה שאין דבר ששובר לי את הלב יותר מהרגע שבו ילד אחר מנצל את כוחו מול אחד מילדיי. "אני מבטיח לעבוד איתו על זה", אמרתי.

ועכשיו מילה על עצמי: אני אבא טוב. זה הדבר היחיד שאני יכול להגיד על עצמי בוודאות. לא יודע אם אני בעל טוב, או אזרח טוב, או אוהד מכבי חיפה טוב. אבל בלהיות אבא אני טוב. וכאבא טוב אני לא מפחד ללמוד. אני מתייעץ, ושואל, ומקשיב לתוכניות של מיכל דליות בכל יום שישי בצהריים, ומעבר לזה אני גם מנסה להיות יצירתי. אני מספר לילדים שלי סיפורים מהראש, לא רק מספרים. יש לי שפה מיוחדת עם הילדים. אני יכול לומר לעולל עשר פעמים ביום שלא יהיה "נקניקייה בלאפה", ולשאול את הזאטוטים לפני כל ארוחת ערב אם בא להם לאכול מקושקשת או תנין. כשאני רואה אותם נקרעים מצחוק בכל פעם שאני מביא להם שטות חדשה כזאת, אני יודע שאני קצת אבא שלי.

אבל אני גם לא הולך תמיד עם הכללים. למשל, אני יודע שלא טוב להתנות מעשים טובים של הילדים בתמורה פיזית. אם מיכל דליות הייתה יודעת מה עשיתי לאחר שיחת הגננת היא כנראה הייתה נוזפת בי קשות. היישר מהגן הלכתי עם העולל לחנות צעצועים ליד הבית וקניתי לו קופת חיסכון, או כמו שאנחנו קראנו לה, "קופת התנהגות טובה".

מסלול הטבות

הסברתי לעולל מהי בריונות, ואיך יש בעולם ילדים קצת יותר ביישנים וקצת יותר חזקים, ושהוא ילד חזק. המטרה שלו, הסברתי, היא לעזור לילדים קצת יותר ביישנים. ואז סגרתי איתו דיל: הראיתי לו מאה שקלים שפרטתי קודם לכן למטבעות, ואמרתי לו שזו תהיה קופת ההתנהגות הטובה שלנו. בכל סוף יום נשב יחד, נסכם איך הוא התנהג, ונתגמל אותו כראוי.

רגע לפני שאתם מצקצקים מול המוסף, חשוב שתדעו שלא אכפת לי. כי וואלה, אי אפשר לטעון כל היום שכל ילד הוא שונה ואחר, אבל כשזה מגיע לכללים כולם אותו דבר. אני בהחלט מאמין ב"חנוך לנער על פי דרכו", ואם "דרכו" היא להתנהג יפה כדי לקנות בובת "בול סטאר" חדשה (יש דבר כזה, והוא יקר), אז שיהיה.

ואז זה הסתבך. רואה החשבון הקטן קלט את הפטנט די מהר. ביום הראשון לקופה הגעתי לאסוף אותו מהגן, והוא גרר איתו את הגננת ואמר לה "תגידי לו". היא הסתכלה עליי בחיוך ואמרה לי שהוא התנהג מדהים ושמגיע לו שנכניס כסף לקופה. חייכתי אליה והבהרתי שכמובן לא מדובר בכסף אמיתי אלא במשל למחמאות, אבל כשהוא אמר שלדעתו זה שווה שלושה מטבעות קטנים ואחד גדול, היא הבינה שאני מחרטט. שלושה וחצי שקלים בפנים.

יום למחרת חזרתי הביתה מהעבודה והחבוב חיכה לי על הספה בסלון עם אמא שלו. "תגידי לו". היא הסתכלה עליי במבט מחנך ואמרה לי שפלג התנהג מדהים ולדעתו זה שווה ארבעה מטבעות קטנים לפחות. מדי פעם ניסיתי לברר אם הוא מבין שהכסף הוא רק אמצעי ולא מטרה. הוא היה מסתכל אליי ואומר לי שהוא מבין, ואז אומר שנראה לו שלהבין זה להתנהג יפה, אז אפשר להכניס לקופה עוד שני מטבעות.

בשלב הזה החליטה ד"ר זמרי להתערב, וניסתה לשכנע את העולל לרדת מנושא הכסף. הסוחר הממולח השיב, במילים שלו, שעם כל הכבוד זהו הסדר חוזי בינו ובין אבא שלו, והיא מוזמנת להציע מסלול הטבות משלה. אהבתי את ההסבר של נגיד בנק ישראל הקטן, אז הכנסתי על חשבון הבית עוד שני שקלים וחצי לקופת ההתנהגות הטובה שלו.

ואז קרה הנס שגרם לי להרגיש שעשיתי משהו טוב. בגן השעשועים פלג הנהיג את החבורה לכיוון הנדנדות, ובאמצע הקרב שלהם נגד הפיראטים (אני ואבא אחר) הוא עזב את מוקד ההתרחשות והלך להזמין ילד שישב בספסל להצטרף. כשחזרנו הביתה אמרתי לו שזו התנהגות יפה מאוד, ושמגיע לו שנכניס עוד כסף לקופה. אבל הוא עצר, הסתכל עליי, ואמר שאין צורך. הוא רק רצה שהילד ישחק איתם, כי בגן הוא לא משחק הרבה.

הבנתי שתיק השוחד שנפתח נגדי עומד להיסגר. הילד אשכרה הבין, לאט־לאט, שהכסף הוא רק אמצעי, ושחשוב פשוט להיות טוב. כשהגענו הביתה השווצתי בפני הדוקטור. "הנה את רואה? זה עובד".

איפה הכסף

למחרת בבוקר העולל הודיע שלדעתו הגיע הזמן לפתוח את הקופה ולראות כמה כסף יש שם. אמרתי לו שנחכה לערב, אבל הוא התעקש. ניסיתי להסיח את דעתו בשוחד מסוג שוקולד, אבל הוא עמד על שלו. התחננתי בפניו שנדחה את זה קצת, אבל הוא איים לפנות לרשויות.

הבאתי את הקופה ופתחתי אותה. הוא הביט בי במבט נבגד: הקופה הייתה ריקה. ניסיתי להסביר לו שהייתי צריך כסף קטן כדי לשלם לאיש של המקלחון, שהיה פה אתמול. אבל הוא פרץ בבכי. שלפתי שטר של מאה והכנסתי לקופה, אבל הוא אמר שזה רק נייר והוא מעדיף כסף. תיק השוחד נגדי נסגר, אבל בו ברגע הוגש כתב אישום על מרמה והפרת אמונים. באותו יום הלכנו לחנות הצעצועים, והעולל באורח פלא ניגש ללגו הכי יקר בחנות. רכשתי את הלגו בתחושת גאווה. אומנם בקופה היו רק 26 שקלים והלגו עלה 240, אבל הוספתי לו מאתיים ומשהו על התנהגות טובה. עם מיכל דליות הסליחה.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il