בסוף השבוע שעבר פרסם יאיר שלג במקור ראשון טור מאתגר, אך שגוי, על המשפחה הגרעינית. במאמר טען שלג שהמשפחה הגרעינית ראויה להיות מודל לאופן שבו צריכות להתקיים מערכות יחסים גם בתאים חברתיים גדולים יותר: קהילה, מדינה ואולי אף האנושות כולה. יש בעצם הקשר האינטימי בין חברי המשפחה, כתב שלג, "מודל לכמה עקרונות יסוד, שהלוואי שהיו מאומצים גם במסגרות הגדולות יותר".
לא כל עקרונות היסוד שמונה שלג הינם רעים בהכרח. כזה הוא למשל הצורך באיזון בין זכויות לחובות. אכן, אף משפחה ואף חברה אינה יכולה להתקיים על בסיס זכויות בלבד, ולו מפני שכל זכות מעצם טיבה מולידה חובה. אך ישנו עקרון אחד שמונה שלג שהינו בעל פוטנציאל נפיץ, ותהיה זו טעות חמורה להעתיקו מהמשפחה לחברה הרחבה: עיקרון השוויון.
למרות שאינו טוען זאת במפורש, מדבריו של שלג משתמע כי כפי שההורים דואגים לשוויון ולתחושה של שיווין בין ילדיהם, כך על המדינה המודרנית לשאוף לנהוג בנוגע לאזרחיה. אולם זוהי טעות חמורה בעלת השלכות שליליות רבות, שחושפת חוסר הבנה בנוגע לטיבו של סדר כלכלי מפותח.
שלא כמו המשפחות שלנו, החברה הגדולה (שלא לומר דבר על הכלכלה העולמית) היא חברה של זרים המושתתת על העיקרון של חליפין למטרת רווח. בעל המאפייה שממנו קניתי הבוקר לחמניות לא מכיר אותי, לא אכפת לו ממני, אבל הוא מאוד רוצה את הכסף שלי. אני מצידי לא מכיר אותו, לא אכפת לי ממנו, אבל אני אוהב את הלחמניות שהוא מייצר. אנחנו סוחרים זה עם זה ונפסיק לסחור זה עם זה בשנייה שלמי מאיתנו זה יפסיק להשתלם. ומה שנכון בנוגע ליחסי אופי הלחם וצרכני הלחם נכון לגבי שלל האינטראקציות שאנחנו מקיימים עם שלל אנשים זרים במישור החברתי. בשוק החופשי אנחנו משפרים את חייהם של אזרחים רבים בצורות ובדרכים שהינם מעבר לתפיסתנו. באותו האופן, אנחנו נתרמים בעצמנו על ידי אינספור אנשים, שעליהם איננו יודעים דבר וחצי דבר. מי מכם יודע משהו על האנשים שייצרו, הובילו וסיפקו לכם את כלי המטבח האחרונים שרכשתם? אתם לא יודעים, ואינכם צריכים לדעת.
שלא כמו השוק החופשי, המשפחה הגרעינית בנויה על היכרות אישית אינטימית ורגש חזק של אלטרואיזם. מהסיבה הזאת, כולנו סוציאליסטים ואף קומוניסטים במיקרוקוסמוס שלנו. "מכל אחד כפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו"- זהו כלל התנהגות הולם בתוך המשפחה. אך לו ניישם את הכלל הזה על החברה כולה, נתדרדר כולנו במהירות לעוני. וזאת משום שהחברה הפתוחה, ועמה השוק החופשי, בנויה לא על זולתנות ואלטרואיזם כי אם על אינטרס אישי שמונחה על ידי מערך משתנה תדיר של מחירים. ובסדר המורכב הזה אבוי למדינה לו תנהג כמו אם רחומה. להפך, על המדינה להבטיח את קיומו של שלטון חוק יציב ובלתי-אישי המאפשר לכל פרט להביא תועלת לזולת על ידי רדיפה לא מתנצלת אחר האינטרס האישי שלו. היזם הישראלי אינו צריך לנהוג כמו אבא שלי. עליו לנסות לענות על הצרכים שלי כאמצעי להתעשרות.
עקב האכילס של הקפיטליזם מצוי בדיוק בנקודה הזו: הוא לא מרגיש טבעי. מאות אלפי שנים של אבולוציה של להקות קטנות של ציידים-לקטים עדיין נמצאות בגנים שלנו. בהתאם, בדומה לשלג אנחנו כל הזמן מנסים לגזור כללים ונהגים מהסביבה האישית שבה המין שלנו התפתח לסביבה הלא אישית בעליל של הכלכלה המודרנית והמפותחת. ואולם זהו פיתוי שיש לעמוד בו. כפי שהבין הכלכלן זוכה הנובל ומאבות השמרנות במאה העשרים פרידריך האייק, שספרו "היומרה הקטלנית" צפוי לראות אור בקרוב על ידי הוצאת שיבולת (בתרגום חופשי):
"אם היינו מחילים את החוקים של המיקרוקוסמוס (למשל של להקה או צוות קטן, או של משפחותינו) ללא שינוי וללא מיתון למקרוקוסמוס (הציוויליזציה הרחבה), כפי שהאינסטינקטים והרצונות הסנטימנטליים שלנו דוחקים בנו לעשות לעיתים קרובות, היינו מחריבים אותו. אולם אם היינו מחילים תמיד את החוקים של הסדר המורחב על הקבוצות האינטימיות יותר שלנו, היינו מרסקים אותן. לכן, עלינו ללמוד לחיות בשני סוגי עולמות בו זמנית".
