בעקבות הפיגוע שבו נרצח הרב איתמר בן-גל מהר ברכה כתב גדעון לוי, איש השמאל הקיצוני, מאמר שטנה ב"הארץ", ביטאון המגזר הקיצוני, ובו כינה את היישוב הר ברכה בכינוי המסית הר קללה. בגיבוי המו"ל שלו העומד לרדת מנכסיו, לוי אינו מחמיץ הזדמנות להסית ולהצית. אף מילת חמלה על הקורבן, אבל מאמר שלם בגנות יישובו וכלל ההתיישבות היהודית.
השמאל הקיצוני נחרד מכל קשר עם הימין הקיצוני באירופה, המתנהג באופן פחות אנטי-יהודי מהשמאל הקיצוני בישראל. נציגי השמאל הקיצוני עולים לרגל שוב ושוב אל מכחיש השואה מרמאללה, ואינם נחרדים מקשר איתו ומקידום מאווייו: להפוך את לב ארץ ישראל לנקייה מיהודים. בגרמנית זה נשמע יותר טוב.
השמאל הגזעני דוגל באיסור על יהודים להתגורר בלב ארץ ישראל, ומתעלם מן הפגיעה בזכויות האדם והאזרח של אותם יהודים. השמאל הטרנספריסטי מוחא כפיים ומאתרג איש "ימין" שגירש יהודים והרס את בתיהם. לשמאל הנאור בעיני עצמו לא אכפת מהעובדה שבארץ ישראל מאות אלפי יהודים נתונים לממשל צבאי, ואינו רואה בכך אפרטהייד. השמאל הליברלי כביכול מתעלם מכך שנתיני האויב נתונים לשלטונו של מנהיגם הנ"ל מרמאללה, המפרנס והמקלס את המחבלים של עבאס/חמאס בבתי "הכלא" הישראלים.
"בספרו 'תוגת השמאל' עוקב ההיסטוריון אבי שילון אחר חייו ופעילותו של יוסי ביילין, האיש שכמעט שינה את המסלול שבו נעה מדינת ישראל, ומי שבהיותו סגן שר החוץ בממשלת רבין השנייה היה אחראי להובלת תהליך אוסלו, הניסיון החשוב ביותר לשים קץ לסכסוך בין ישראל לפלסטינים. בתוך כך בוחן שילון את עלייתם ואת שקיעתם של תהליך השלום ושל מחנה השמאל הליברלי במדינת ישראל". כך מוצג הספר. נכון יותר ומתאים יותר היה לומר 'קללת השמאל', לנוכח העובדה שלא בתהליך שלום מדובר אלא בתהליך הונאה, שהוביל באופן צפוי מראש ובלתי נמנע למלחמת אוסלו, שאת פירות הבאושים שלה אנו אוכלים כבר שנים רבות, וממשיכים לקבור את קורבנותיה, "קורבנות השלום" בפי אדוניו של ביילין. הוא לא 'כמעט שינה את המסלול'. הוא שינה לרעה את המציאות במדינת ישראל בעשרים וחמש השנים האחרונות. במדינה תקינה אדם כזה היה מסתגר בביתו וממתין לזימון לוועדת חקירה ממלכתית על ההרפתקה שלתוכה גרר מדינה שלמה.
השמאל הקיצוני אינו מוצא מנוח ואינו מחמיץ הזדמנות להקשות על אזרחי ישראל, ממשלתה הנבחרת ותושביה. בשעה שתושבי דרום תל-אביב סובלים מפלישת עבריינים/מסתננים – לא פליטים ולא מהגרי עבודה, אלא מסתננים – וממשלת ישראל מנסה לשלוח אותם לרואנדה, מסתובבים עסקני מרצ באותה מדינה במטרה לחבל בניסיון לפתור את הבעיה בעזרת רואנדה. אין פלא שהציבור בישראל מאס בשוליים קיצוניים אלה.
ח"כ תמר זנדברג הטיחה בחברי כנסת שהם "חברים של נאצים", בשעה שהיא ומפלגתה הקיקיונית מקיימות קשרים עם מכחיש השואה האנטישמי מרמאללה. הלכה הזרזירה אצל העורב. קללת השמאל מובילה אותו להקצנה מסוכנת.
