עיתונות השמאל שוב מרעיפה בשבועות האחרונים שפעת תשומת לב על איתמר בן־גביר, כמו בערב בחירות ספטמבר. למרות כישלונו החרוץ אז, היא ממשיכה לשחר למוצא פיו. בין השאר הוא רואיין לפני שבוע בנדיבות, ואף באהדה, בידיעות אחרונות. גם רפי רשף האיר לו שלשום פנים בחדשות 12. חבל שהרב כהנא לא זכה לראות.
לו צלח בן־גביר את אחוז החסימה בבחירות ספטמבר ונתניהו היה ממנה אותו כשר בממשלתו, או אפילו רק מציע לו את ראשות ועדת הכנסת למעמד האישה, אמות הספים התקשורתיות היו רועדות. אי אפשר היה לפתוח רדיו או טלוויזיה בלי לשמוע מתקפה פרשנית על החדרת הצלם ה"גזעני" להיכל השלטון. אבל כל עוד עיקר תפקידו של בן־גביר הוא לבזבז קולות לימין, התקשורת הממוסדת רודפת אחריו עם מיקרופון ומצלמה. אם לא יועיל, לפחות יזיק.
רבבות אוהדי בן־גביר היו אמורים לחשוד כבר בקיץ שעבר במניעי החיבה התקשורתית העצומה ליו"ר עוצמה יהודית, ולגזור מסקנות: אם התקשורת השמאלנית כה מתאמצת לשווק כהניסט אדוק, חובב גולדשטיין, ברור שהיא מפרשת את הצלחתו כהצלחתה. על סמך ניסיון העבר וכל סקרי ההווה ברור לה שבן־גביר הוא נזק אלקטורלי נטו לגוש הימין, ולכן היא חפצה ביקרו. ככל שיתקרב לאחוז החסימה, יתקרב ולא יעבור, כך יבזבז יותר קולות וירחיק את הימין מהשלטון. אז איך זה שרבבות מצביעי בן־גביר לא מבינים את זה? מדוע הם מתעקשים להשחית את קולם כשניצחון הימין כנראה תלוי על חוט השערה?
כי יותר חשוב להם להיפרע ממנהיגי הימין על חטאים קטנים מאשר למנוע מהפך שמאלי. יצר פלגנות ששורשיו הגנטיים נעוצים עוד בשלהי בית שני מניע אותם לבזבז פתק הצבעה יקר על מפלגה חסרת סיכוי, במקום למצות את ההזדמנות הנדירה להחלת ריבונות ביישובי יו"ש. אין באמתחתם בדל פרגמטיזם. גם משה רבנו היה נתפס אצלם כמשת"פ מצרי, מפני שביקש מפרעה לצאת לשלושה ימים בלבד במדבר ולא תבע מיד שחרור מוחלט של בני ישראל.
הם רוחשים בוז למפלגת ימינה, לא רק לליכוד, מאחר שאינם מסוגלים להכיל את אכזבותיהם המסוימות מנפתלי בנט, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ'. כל חריגה קלה מהמצע הימני המסורתי בגלל סיבות שהזמן גרמן, כל פשרה מסוימת עם אילוצי המציאות – מתפרשת אצלם כבגידה בלתי נסלחת. בשולחן־ערוך שלהם אין שלוש מצוות של ייהרג ואל יעבור, יש תרי"ג מצוות. הם תמונת מראה ימנית של טהרני 'הארץ': הכול או לא כלום.
בנט, שר הביטחון הכי ימני בכל הזמנים, הנפיק צו מעצר קצר־מועד לנער גבעות, ומיד הפך בעיניהם לשמאלן גמור. איילת שקד לא הצליחה להפוך את בג"ץ לבד"ץ, רק לגוון אותו כמיטב יכולתה, ולכן גם היא אכזבה גמורה. וסמוטריץ', הוא בכלל יונתן פולק: יושב כבר חצי שנה בקבינט בלי לחסל את הרשות הפלסטינית, אז בשביל מה צריך אותו?
"אני ער לסקרים, אבל אנחנו לא יכולים לתמוך במפלגות שמוכנות לעשות ויתורים על ארץ ישראל", אמר השבוע הרב דב ליאור על מפלגתה של אורית סטרוק. אחר כך הבטיח ש"סוף האמת לנצח". אבל אם זו אכן האמת, אולי מוטב שתפסיד.
