לא היו ימים טובים לישראל כמו ימי ההמלצות. כולם נורא נורא רוצים את טובת המדינה. נתניהו שעל פי החשדות קיבל שוחד בשני תיקים חושב על טובת המדינה לבדה. יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה האלטרנטיבי, נורא רוצה בטובת המדינה ובכלל לא בטובתו האישית שאולי בטעות תצמח מהיותו עד מפתח. המשטרה נורא רוצה בטובת המדינה ולכן התנהלותה בפרשייה הייתה מעוררת תמיהה: דחייה ושוב דחייה ואז הדלפה ועוד הדלפה. האופוזיציה חוגגת כי היא רוצה בטובת המדינה, הקואליציה שותקת כי היא רוצה בטובת המדינה. ככה זה כשכולם רוצים את טובת המדינה. בלגן. ומה האזרח הפשוט רוצה? תכל'ס לא את טובת המדינה כפי שהיא משתקפת באירועי הימים האחרונים.
לואי ה־14, שימי מלכותו היו הארוכים בתולדותיה של אירופה (1643־1715), הנהיג את המשטר האבסולוטי ותבע את המשפט האלמותי "המדינה היא אני". וראו זה פלא, בעידן השלטון הדמוקרטי כולם פתאום הם "המדינה היא אני". עם שמץ של מגלומניה ואהבה עצמית מופרזת קלות, הופכת כל פעולה של כל פוליטיקאי – מהליכה לשירותים עד לשיגור הודעה לעיתונות שמשבחת את פעולתו האזוטרית ביותר – לטובת המדינה (ואי אפשר שלא ציין את סדרת המערכונים הגאונית של 'היהודים באים' שעסקו במחתרת ניל"י ו"טובת היישוב"). וכיצד מבחינים בין נניח עישון סיגרים, סתם קפצה לי דוגמה לראש, לבין טובת המדינה? לא מבחינים.
אבל מה שיפה פה בסיפור הזה הוא שגם אני הקטנה חלק מתרבות "המדינה היא אני". גם אני הקטנה סובלת מעודף אהבה עצמית (אבל בדרך כלל נהנית ממנה), וגם אני הקטנה "מעלה ניצוצות" כשאני מקפלת כביסה. בכל אופן, אספר לכם על המדינה שהייתי אני השבוע ביום שלישי בשעה שמונה בערב: השכבתי שני ילדים לישון. האחד שקיבל גֶנים של אבא נרדם תוך 30 שניות, השנייה שנדפקה עם הגנים של אימא ורק מתחילה את היום עם רדת החשכה – שיבשה את תוכניותיי להתעדכן בנעשה במדינה שהיא לא רק אני. קבוצות הווטסאפ של חברי לתקשורת רעשו אבל כולם דיברו במילות קוד כי כולם הרי צופים בחדשות. 'מטורף'. 'משוגע'. 'הזוי'. ו'וואו'. וכל ניסיון שלי להבין מה קרה הסתיים במילת קוד נוספת. הלם.
הפער הזה בין 'המדינה היא אני' של צלחות ארוחת הערב המלוכלכות בכיור לבין 'המדינה היא אני' של הסיקור העיתונאי את הלכלוך וההשמצות בין רחוב בלפור לבניין המטה הארצי (ואצלי אישית מתרוצצים שני לאומים בקרבי), בולט ומתחדד על רקע מאורעות דרמטיים שבהם גם אזרח מהשורה אמור להתעניין. האזרח הפשוט הרי מצביע בשַלט בכל יום, ורק פעם בשנתיים, שלוש או ארבע בקלפי. ביום שלישי בלילה, עת התפרסמו המלצות המשטרה בתיקי נתניהו, הוא הבין שקורה לכאורה משהו גדול שדורש התכוונות מיוחדת מצדו. הוא נדרך לרגע קט, כיוון את חיישני הקליטה שלו, הגביר את הווליום וחיכה לתוצאות גמר תוכנית הריאליטי מיד אחרי החדשות. כמובן. הרי ההצגה חייבת להימשך, וההצגה הכי טובה בעיר, תתפלאו חבריי למקצוע – מתקיימת הרחק מתיקי 1000 או 2000.
נתוני הרייטינג יכולים להוכיח את הטענה שלי, רק אציין שגם אליהם וגם אליי צריך להתייחס בעירבון מוגבל: מהדורות החדשות רשמו נתוני צפייה של כ־38 אחוזים, עלייה קטנה יחסית ליומיום, בעוד גמר 'הכוכב הבא' רשם נתון שיא מאז הפיצול של 'קשת' ו'רשת' של 24.4 אחוזי צפייה. המשדרים המיוחדים, בעקבות ההמלצות נגד נתניהו, כלומר פאנלים משמימים שלא מחדשים הרבה מתובלים בהררי מלל שרובו לא חשוב, קיבלו ב'רשת' 7.2 אחוזי צפייה ובחדשות 10 גרפו 6.2 אחוזים.
והנה מחקר קטן שערכתי: גלילה של פיד הטוויטר העלתה בחכתה המלצות המלצות ולקינוח המלצות. גלילה של פיד הפייסבוק שלי העלתה תמונת יומולדת של דריה בת שנה, בקשת עזרה בלימוד מילים בספרדית, המלצות למזמורי תהילים אהובים, קריאות מגילות לנשים, פרסומת ממומנת של תמר זנדברג, והי! אחרי גלילה ממושכת מצאתי גם פוסט שעסק בנתניהו.
ככה שאם 'המדינה היא אני', אני שואלת את עצמי האם יכול להיות שהאזרחים הפשוטים למדו מהפוליטיקאים וגם הם פשוט חושבים על טובת המדינה, עד שהפסיקו להתעניין במה שקורה פה?
ההיסטוריה תשפוט
סערת הרב קלנר שהתרגשה עלינו בשבוע שעבר בעקבות כתבתו של יאיר שרקי בחברת החדשות, וכמעט שהתפוגגה ומתה כדרכן של סערות מקומיות, אך קמה לתחייה מתוך ערפילי טוהר בעזרת הסברו של הרב קלנר לדברים השבוע, העלתה למרכז השיח את סוגיית מקומן של נשים בעולם התורה ובעולם בכלל.
ברשותכם אבקש שלא להתייחס לגופו של איש, אלא לגופם של דברים. לכאורה הרב קלנר לא חידש דבר. מצינו אצל חז"ל לא מעט ביטויים קשים, מבזים ופוגעניים כלפי נשים. חכמי התלמוד נהגו לדבר בזלזול ובלעג לנשים, אפילו לאלה שהגיעו לדרגת נבואה – דבורה הנביאה וחולדה הנביאה (על פי מילון הרב קלנר: מוטציות) – הכפישו אותן וטענו שאין לתת להן כבוד וששמותיהן מאוסים; "דבורה" שם של חרק ו"חולדה" שם של מכרסם. הם גם תיארו נשים בצורה מבישה: "אישה חֵמת מלא צואה, ופיה מלא דם – והכול רצין אחריה" (שבת קנב ע"א).
ההיסטוריה תשפוט מה יהיה מקומם של רבנים למיניהם שסביר בעיניהם להמשיך לדבר או לחשוב מחשבות מקטינות, מזלזלות ומשפילות כלפי נשים. אפשר להתעצב אל לבנו מחילול השם שחוללו דבריו של הרב קלנר, ואפשר לראות את חצי הכוס המלאה של העולם: הוא משתנה ומתקדם ומתפתח, ומתרחשות בו תמורות מופלאות, וגם אם לוקח להן אלפי שנים, הן קורות.
