האופוריה שאופפת מאז אמש (ב') את הימין מוצדקת במידה רבה. מי מילל ומי פילל שכך יתאושש הגוש הלאומי אחרי השנה הארוכה והקשה שאותה עבר? הפרחים כמובן לנתניהו ולראשי יתר מפלגות גוש הימין, שעשו כל שביכולתם על מנת למקסם כל קול בדרך לתוצאה היפה באמת. אבל אחרי כל זאת, צריך להודות ביושר שכפי שהדברים נראים כעת (וכאן יש כמובן להוסיף הסתייגות מאוד משמעותית, שכן ספירת הקולות אפילו לא קרובה לסיום), סכנת הבחירות הרביעיות עוד לא פגה.
אסור להיות שאננים. כל עוד גוש הימין לא גייס את 61 האצבעות הנדרשות בכנסת להקמת ממשלה, קיימת בהחלט האפשרות שאי שם בין יולי לאוקטובר ניאלץ כולנו לפקוד שוב את הקלפיות. האפשרות שירדה מעל הפרק היא שגנץ ירכיב ממשלה, אך בחירות רביעיות בהחלט על השולחן. ואם זה לא נשמע לכם מספיק נורא, אתם מוזמנים להיזכר במה שהלך כאן בשנה האחרונה, ולנסות לדמיין איך כל זה ייראה בגרסה קיצונית עוד יותר.
מי שמחזיקים בידיהם את המפתח לכך שכול זה לא יתרגש עלינו עוד פעם, הם כמה חברי כנסת שביתם הטבעי הוא בימין-מרכז ומשום מה התמודדו בבחירות האחרונות במסגרת גוש השמאל. קחו למשל את יועז הנדל, שאמר בראיון ששודר לפני פחות משנה וחצי לתכנית "פגישה עם רוני קובן" את המשפטים הבאים: "אני, האידיאולוגיה שלי נמצאת בליכוד. אני מתבאס ממה שקורה בליכוד בשנתיים האחרונות". איזו סיבה יש באמת שהנדל לא יעשה את הצעד המתבקש, וכמובן תוך העמדת תנאים מתבקשים לראש הממשלה ולליכוד יצטרף לקואליציית ימין שתגשים ממש את האידיאולוגיה שיועז הנדל מאמין בה?
איזו סיבה אמיתית יש שצבי האוזר, היוזם-החולם של כמה ממהלכי הימין הכי משמעותיים בקדנציה האחרונה, דוגמת חוק הלאום וההכרה האמריקנית בריבונות ישראל על רמת הגולן, לא יהיה חלק מקואליציה שתקדם את אותו סוג מהלכים ממש? האם הדם הרע (באמת, אני לא מזלזל בעומק הקרע האישי שנפער בין השניים לבין נתניהו) שנוצר בינם לבין ראש הממשלה מצדיק את כניסתה של מדינת ישראל למערכת בחירות רביעית ברציפות? האם אורלי לוי-אבקסיס באמת קרובה יותר למרצ מאשר לתנועת הליכוד, או שמא הצעד הטבעי הוא חבירה שלה בראש מפלגת גשר לקואליציית ימין?
האוזר, הנדל, לוי-אבקסיס ולא רק הם. כל אנשי הימין הרך שאיכשהו הגיעו לגוש השמאל, חלקם אגב מסיבות שבהחלט אפשר להבין ואפילו להזדהות אתן. כולם צריכים לשאול את עצמם רק דבר אחד: האם כל הסיבות הטובות הללו באמת מצדיקות הליכה למערכת בחירות רביעית? האם לא שבענו די בחירות והגיעה העת לראות מה אפשר לעשות עם הנתונים הנוכחיים למען המטרה הגדולה? אני בטוח שאם מחשבה יצירתית ורצון טוב, שמין הסתם בהחלט יהיה משני הצדדים, אפשר בהחלט לייצר מכנה משותף שיאפשר גיבוש קואליציית ימין יציבה. כזו שתיתן לכולנו קצת אורך נשימה ותיתן לישראל את מעט השקט והיציבות הפוליטית שהיא זקוקה לה. זה לא בשמיים, זה אפשרי. צריך בעיקר להבין כמה זה חשוב ולא להיות שבויים בהתבטאויות וקונספציות. חברים יקרים, האחריות לגורל עם ישראל על כתפיכם.
