לפני עשרים וארבע שנים ומשהו, בח' בתשרי תשנ"ו, נחתם הסכם אוסלו ב', שהיה אמור לגזור את דינה של ההתיישבות ביש"ע לכליה. ש"ס הצטרפה למתנגדי ההסכם, וכדי להשיג רוב, גרם רה"מ רבין ז"ל לעריקת שני מנדטים ממפלגת הימין "צומת" – גונן שגב ואלכס גולדפרב – והעביר את הסכם ברוב דחוק של 61 מול 59. זה היה מעשה שפל, ובצדק זעקנו עליו עד לשמים. שלושים ושלושה יום אחר כך היה מוצאי שבת פרשת לך לך, אור לי"ב מרחשוון תשנ"ו.
מה שמנסים הליכוד ושותפיו לעשות עתה הוא להקים ממשלה דחוקה דומה על ידי גניבת שני עריקים ממחנה השמאל. ממשלה זו תצטרך להכריע הכרעות רבות הנוגעות לכולנו, שמאל וימין כאחד. אנחנו היום חזקים יותר, והולכים לעשות לשמאל את העוול שהוא גרם לנו אז.
אני ימני בהשקפותיי ותומך נחרץ של האגף הימני הדתי הציוני. עם זאת ברור לי שכך לא בונים ממשלה! ממשלה של ששים ואחת, שכולם ימנים או דתיים או שניהם, שאינה סופרת כלל את הציבור האחר, ושמרכיב הנקם (המוצדק לא מעט) בעלבונות שהשמאל מטיח בה השכם והערב הוא כה מרכזי בשיקוליה, עלולה להביא לקריסת הגג המשותף המאחד את כולנו לאומה אחת. כשהיא עושה זאת בעזרת תרגילי עריקה מן השמאל לימין תמורת הבטחות אישיות מופלגות, זה הופך לדבר שאסור לעבור עליו לסדר היום. מחר נצטרך כולנו להתמודד יחדיו מול איראן והחיזבאללה ומי יודע מול מי עוד נצטרך לעמוד. אנו ניאלץ לעמוד בחזית עם צבא אחד מלוכד וחדור תחושת שליחות. חטיבת גולני, על המבנה האנושי המיוחד שלה, תתמודד כנראה היטב. מה יהיה עם חיל האוויר? כאן אני פחות בטוח. כך בביטחון וכך באלף אתגרים אחרים העומדים לפתחנו, מנגיף הקורונה ומכת הארבה העלולה לנחות עלינו ועד לזקנה במסדרון בית החולים בנהריה.
כיוון שאיש מאתנו אינו חפץ במערכת בחירות נוספת, אינני רואה כל מנוס מממשלת אחדות, שבראשה הליכוד וכחול לבן יחדיו. כל צד יצטרך לוותר, אך תהיה לנו ממשלה יציבה, והיא תוכל לרפא במשהו את החתך המדמם שנפער בליבה של החברה הישראלית מכוח אינספור השמצות הדדיות במערכת הבחירות האחרונה ובקודמותיה. ממשלת אחדות הנהיגה את עם ישראל למלחמת ששת הימים בעת שהיינו צפויים חלילה לכליה. ממשלת אחדות הוציאה אותנו בשנות השמונים מאינפלציה תלת ספרתית שהרסה את כלכלת המדינה. ממשלת אחדות עכשיו תצטרך להתמודד עם הגרעין האיראני, עם רבבות טילי החיזבאללה, עם החמאס והג'יהאד, עם הערפל שבתוכנית טראמפ ועם כל האתגרים הכלכליים המצפים לנו אחרי שהגירעון גדל ועם האתגרים החברתיים שכה הוזנחו בשנים האחרונות, בעיקר בגלל המאבק הפנימי חסר התכלית על תיקי נתניהו ועל מה שסביב להם. אנחנו חייבים לרפא את הפצע המדמם הזה כשאנו כה קרובים לשפת התהום שהיינו בה אחרי רצח רה"מ רבין ז"ל.
מספר מילים ליריביי ב"כחול לבן": העובדה שלרוה"מ יש שלושה תיקים, שאפשר שהם תוצאה של חטאים, (ואולי גם של רדיפה אובססיבית בלתי פוסקת אחרי רוה"מ), אינה סיבה להרוס את כל מה שנבנה עד עתה בידי כולנו. במערכת הבחירות עלבו בכם, אך גם אתם עלבתם לא מעט ברוה"מ, בימין ובדתיים. בעת פרסום התוצאות לא האזנתי לרדיו, משום שישבתי באותה שעה במחלקת השיקום בתל השומר. ראיתי שם אנשים המתמודדים עם דברים קשים יותר מדרישתי מכם. השעה הנוכחית היא זמן לנגב את העלבונות ולחשוב על עתידה של האומה. כך נהג יוסף באחיו אחרי מותו של אביו, וכך נהג דוד המלך ביריביו פעם אחר פעם. יש בכך רבים שתרמו שנים רבות מחייהם למען עם ישראל. אל תתנו לזה לעלות בעשן השנאה המפעפעת כאן.
יש לנו מדינה אחת, ולא תמיד ישנה הזדמנות שנייה.
