אם חיפשתם גרף מצב הרוח בגוש הימין ובגוש השמאל בשבוע הבחירות שעבר עלינו – לטובה או לפחות טובה – הרי שהטוויטר יספק לכם אותו. אם עד לבחירות מרתון הראיונות של ראש הממשלה ושל יו"ר כחול לבן היו הטריגר לוויכוחים אוטומטיים בין הגושים (אלו אומרים: הוא שקרן, ואלו טוענים: הוא לא כשיר), הרי שתוצאות הבחירות היו כבר דהירה על רכבת הרים. ב-48 השעות מהרגע שנסגרו הקלפיות רמת הרתיחה, הלגלוג ההדדי והטחת ההאשמות רק הלכה וגברה. תוסיפו לזה את טירוף הקורונה והנחיות הבידוד של משרד הבריאות ותקבלו שבוע באווירה אפוקליפטית במיוחד.
גילוי נאות
יום הבחירות עצמו היה רגוע יחסית. בימים "חגיגיים" כאלו צייצנים לא מעטים מעלים לרשת תמונה של הפתק איתו הצביעו, בתקווה – לא לגמרי ברורה – להשפיע על עוד מתלבט. אבל כשמדובר בעיתונאים, הסיפור אחר לגמרי. יוצא דופן בעניין, היה כתב המשפט של גלובס, אבישי גרינצייג, שאינו עוסק בפוליטיקה באופן ישיר אך החליט בכל זאת לגלות למי הוא הצביע.
למרות שאני לא מסקר את התחום הפוליטי, הרי גילוי נאות pic.twitter.com/tyXqhhiyrB
— אבישי גרינצייג (@avishaigrinzaig) March 2, 2020
הצעד של גרינצייג, בעברו כתב בבשבע ובמעריב, הציף דיון מעניין: האם עדיף שעיתונאי יצהיר למי הוא מצביע באופן ישיר וייתן לציבור לשפוט את הכתבות שלו בידיעה מהי נטייתו הפוליטית, או להמשיך, לפחות כלפי חוץ במצג האובייקטיביות. בדו שיח על המהלך, הציגו העיתונאי הוותיק, דני זקן ויועץ התקשורת, יהושע מור-יוסף את שתי הגישות:
זקן: "אין בזה שום גילוי נאות אבישי, רק פגיעה בדרך שבה רואים אותך. כל כתבה שלך תיבחן לפי הפריזמה הזו. חבל".
מור-יוסף: כן באמת חשדו בו שהוא מצביע למשותפת
זקן: "זו לא הנקודה יהושע, אחת מהסיבות המרכזיות לירידה באמון ציבור הצרכנים בתקשורת, היא זו. לא רק פתק ההצבעה אלא הדעה הפוליטית, רביב דרוקר ועמית סגל איבדו המון המון אמינות, מרגע שיצאו רשמית לאור, גם אם קודם ידענו איפה הם נמצאים בגדול, ואף שמדובר בשניים מטובי העיתונאים שיש.
מור-יוסף: התקשורת התחזתה שנות דור לאובייקטיבית. הם שלטו במיקרופון ושחקו אותה אובייקטיביים. הימין התפוצץ בסלון ולא יכל לעשות דבר. אח"כ הוקמה אלטנרטיבה משפיעה כמו ערוץ 7. ואז הגיע עמית סגל והשתלב בודד ומצטיין באולפן. אמש השמאל התעשת וחנק את סגל. הערב הם שוב יופתעו מהתוצאות ועמית יסביר מה קרה.
כך או כך, העיתונאים משמאל עדיין לא הצטרפו לטרנד ומעדיפים ככל הנראה שנישאר סקרנים וניאלץ לנחש אם הצביעו למשותפת או למרצ. זכותם.
מי ניצח?
האווירה באולפנים שקבעה חד משמעית שנתניהו השיג ניצחון אדיר בניגוד לכל הציפיות התפוגגה מהר במהלך הילה. בתוכניתו "מהצד השני" שאל גיא זוהר את השאלה המתבקשת: למה? אם לגוש שתומך בנתניהו יש 58 מנדטים ולגוש שנגדו יש 62, ונתניהו לא יכול להרכיב ממשלה, מהיכן נובעות צהלות השמחה של גוש הימין?
הפרשנים כבר מיהרו להכריז על בנימין נתניהו כמנצח, אבל למה בעצם?#מהצד_השני עם @guyzo pic.twitter.com/G1UJSDv27Y
— כאן חדשות (@kann_news) March 3, 2020
השאלות ששאל זוהר היו טובות וברשת ניסו להתמודד עם האתגר. יניר קוזין התייחס בשרשור ציוצים למספר תשובות אפשריות: ראשית, המדגמים הראו בתחילת הערב 60 מנדטים ולא 58 כפי שנראה שנקבע בסוף ספירת הקולות. שנית, גוש הימין גדל, למרות שכל התחזיות לא האמינו שנתניהו יצליח להביא קולות חדשים שלא הצביעו לו קודם עם שלושה כתבי אישום.
מגל לא הזדקק לשרשור ארוך וצייץ בקצרה: "כי יש לו את המפלגה הגדולה ביותר ואת הגוש הגדול ביותר. בברכה".לא מעט צייצנים מימין קבעו כי חישוב הפער בין גוש הימין לגוש השמאל צריך להיות מחושב לפי "הרוב היהודי" בלבד, מה שיוצר פער גדול הרבה יותר כשלא מחשבים את המנדטים של הרשימה המשותפת. החישוב ה"חדש", עורר עליהם כמובן את זעם עריצי התקינות הפוליטית. וכך, ולא בפעם הראשונה, הביטוי "רוב יהודי" נחשב למוקצה מחמת מיאוס (ט.ל.ח: לא כשעומד על הפרק פינוי יהודים מביתם בשל טיעונים דמוגרפיים ומחשש שישראל תהיה למדינה דו-לאומית ותאבד את זהותה כיהודית ודמוקרטית).
כך למשל, צייצה ענת סרגוסטי:
נראה לכם סבבה לפסול שש מאות אלף מצביעים שהכניסו 15 מנדטים לכנסת?
נראה לכם סבבה להציב עיקרון של ״רוב יהודי״?
באיזה יקום דמוקרטי זה לגיטימי?
באיזה מצב היינו מסכימים שזה מה שיקרה עם יהודים במדינות דמוקרטיות אחרות?— Anat Saragusti (@saragusti) March 5, 2020
מנגד, יערה זרד, עיתונאית ברדיו גלי ישראל וערוץ 20, זיהתה תהליכים אבל לא מהסוג שיאיר גולן זיהה בזמנו:
בהתחלה הם התנגדו לחוק הלאום, לאחר מכן טענו שהביטוי רוב יהודי הוא גזעני והתנצלו עליו בשידור ועכשיו הם רוצים להקים ממשלה עם תומכי טרור. מעניין מה הצעד הבא
— Yaara Zered יערה זרד (@YaaraZered) March 4, 2020
אתנחתא קומית
בין הדיונים הרציניים והעצבניים, ימי בחירות מטורפים אלה מספקים לצייצנים גם גודש חומרים להומור מתובל בעקיצות חביבות. אז אם כבר הזכרנו את יאיר גולן, שימו לב לציוץ המאוד יוצא דופן (לפחות מצד פוליטיקאי ביום בחירות), ובו מחווה ל'פו הדב':
בקומך בבוקר משנתך, פו" אמר לבסוף חזרזיר, "מה אתה אומר לעצמך?"
"מה יש לארוחת בוקר" השיב פו. "ואתה, חזרזיר, מה אתה אומר?"
"אני אומר: מי יודע מה יתרחש היום."
פו הניע ראשו מתוך הרהורים. "הרי זה בעצם אותו הדבר” pic.twitter.com/TvkG1peHE9— Yair Golan – יאיר גולן (@YairGolan1) March 2, 2020
כל הח"כים בימין ציינו את הפעילות המוגברת של המטות כדי להוציא את המצביעים מהבית כאחת הסיבות המרכזיות לזינוק בכוחו של הגוש. מוטי שטיגליץ שם לב דווקא לתמונה שצולמה מהמטה של כחול לבן, שיכולה להסביר את הפערים בין העבודה של המטות:
חמ"ל טלפונים – 200 איש ואף אחד לא מדבר בטלפון. https://t.co/F50x8maT3A
— מוטי שטיגליץ OTISHⓂ️ (@mmotish) March 2, 2020
כשהנרטיב השולט היה שנתניהו ניצח בשעות הראשונות אחרי המדגמים, הצייצן רשף שי חשב על ח"כ אחד מכחול לבן שתרם לא מעט, בעצם המווון, לקמפיין של המפלגה אך לא היה לכך זכר בתוצאות האמת:
חילי טרופר ביקש את הכליה שלו בחזרה
— Reshef Shay (@Rereshef) March 2, 2020
איך מכינים נקניק?
באופן לא מפתיע, גם הליכוד וגם כחול לבן, טענו במהלך הקמפיין ובסיומו שהצד השני מסית בצורה החמורה ביותר, ואילו הם ניהלו קמפיין נגטיבי אבל הגון ולגיטימי. הצצה מעניינת לאחורי הקלעים של הקמפיינים התרחשה דווקא בשעה 05:00 לפנות בוקר באולפני ערוץ 12. אחרי כמעט שבע שעות בניהול הפאנל, פנתה יונית לוי לאורח מעניין מאוד שיוכל לשפוך אור על קמפיין הליכוד: יונתן אוריך, חד הלשון ואחד מהיועצים הקרובים ביותר לנתניהו בשנים האחרונות. בשל השעה המאוחרת, השיחה רבת המשתתפים שהתקיימה שם תפסה את תשומת לב הציבור בזכותה של העיתונאית בירנית גורן שתמללה (!) את כל השיחה בצירוף הערותיה והתרשמותה, וצייצה. מאוחר יותר, עלה לרשת גם הקלטת הפאנל.
מי הסית? אילו חומרים לא שוחררו? מה הייתה האסטרטגיה? אלו לכלוכים על גנץ לא יצאו לציבור ומה הייתה הטעות של כחול לבן? אוריך ענה לכל הפאנל שפנה אליו בשאלות, לא ענה לשאלות שלא רצה (איפה הייתה הטעות של הליכוד?) ולא שכח להזכיר את היחס המפלה, לטענתו, של חדשות 12 לפרסומים שפגעו בגנץ. יונית לוי ניסתה כמיטב יכולתה לדחות את הביקורת ובכל מקרה: פאנל מרתק שכדאי לראות.
לקריאה התמלול וההערות:
בחמש לפנות בוקר מצאתי את עצמי מרותקת למסך. @jonatanu הגיע לאולפן של יונית לוי, ובמשך כמעט חצי שעה נתן ראיון זחוח, ערמומי, והכי לא מפויס. לוי איבדה שליטה, @EldadYaniv עשה עבודה מצוינת, ובגלל שלא מצאתי וידאו של זה לשיתוף, עשיתי שירות ותמללתי את כל המופע כולוhttps://t.co/zaioDqyQ2l
— Biranit Goren (@biranit_goren) March 3, 2020
ולמי שמעוניין לצפות:
בבוקר שאחרי
בתוך הכיסוחים בין הגושים הפוליטיים, יש גם כאלה שמשתדלים להכניס את כל הרעש הזה לפרופורציה. הנה דוגמה מימין, של מיטל בנשק, שקוראת באופן כן ונוגע ללב לפיוס ואחדות:
קוראת את הכאב והתסכול והיאוש של חברים בשמאל ורוצה לומר להם – עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. אני הארד קור ימין, אי שם מעבר להרי החושך, אבל רואה גם את הטוב והאור והבשורות שיש בשמאל. אנחנו עם אחד, בואו לא ניפרד. בואו נילחם יחד על פניה של המדינה הזו, כל אחד בדרכו. אין לנו ארץ אחרת.
— מיטל בנשק (@meitalbonchek) March 2, 2020
והנה אחת משמאל של חיים הר-זהב, שמנסה להזכיר למחנה שגם כשהימין בשלטון, השמש זורחת בבוקר. מי אמר שטוויטר זה רק לקרבות ארסיים?
ועוד משהו על הבחירות: היקום לא חרב, מדינת ישראל לא התמוטטה, הדמוקרטיה לא מתה, השמאל לא הלך לעולמו, יש מים בברזים, יש לחם בחנויות, והשמש זרחה גם הבוקר.
אנשים הלכו והצביעו, ורובם המכריע לא הצביעו כמוני. בפעם הבאה צריך לשכנע יותר, או להפסיד שוב: זה המשחק. מרימים ראש ויאללה, ממשיכים.— Haim Har-Zahav (@haimhz) March 3, 2020
משהו קטן וטוב:
יש אנשים מבוגרים שככל שעוברות השנים הם הופכים ליותר נרגנים ובעלי עצבים רופפים. אבל יש כאלה שהליכותיהם כל כך עדינות ונדירות עד שהן בולטות בתוך השלולית המזיעה וחסרת הסבלנות שלנו במזרח התיכון. אחד כזה הוא העיתונאי הוותיק, יעקב אחימאיר, שסיים לאחרונה את עבודתו בתאגיד והתארח באחד הפאנלים בערוץ 12. אחימאיר הקדיש ציוץ בטוויטר לא כדי לצטט את עצמו וחוכמתו, ולא כדי לספר איך "הכניס" לחבר פאנל אחר אלא כדי להודות לאנשי ההפקה שהנעימו את זמנו בזמן שהמתין לתורו להיכנס לשידור:
https://twitter.com/yakovahimeir/status/1234835678443327489
מומלץ לקרוא גם את השרשור של הצייצן "הידוע לשמצה ל.ו.י" (כן כן, זהו כינויו), שסיפר עד כמה אחימאיר הוא ג'נטלמן ומוקיר תודה לכל מי שמסייע לו:
סיפור שהיה כך היה. אחרי הצבא עבדתי בתור דייל איתור כבודה בנתב״ג. התפקיד שלי כלל בעיקר איתור מזוודות של נוסעים שהלכו לאיבוד במהלך הקונקשיין, אבל גם כחלק מהעבודה השותפת, היו מגיעים אלינו דברים שאנשים השאירו במטוס, בדרך כלל זה היה נערם במחסן שלנו ואחרי כמה זמן היה נלקח על ידי המכס>> https://t.co/ZVfTzzlzcS
— הידוע לשמצה ל.ו.י (@iamheavylevy) January 8, 2020
