אחרי הבחירות המקדימות בנוודה הייתי בטוח שסגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן מחוק, ושהדמוקרטים ילכו עם הסנטור הסוציאליסט ברני סנדרס. מהלך כזה היה מעניק לאמריקה שתי ברירות אידיאולוגיות מובהקות ומובחנות בבחירות לנשיאות.
חשבתי כך לפני פרישתם מהמרוץ של פיט בוטיג'ג', הסנטורית איימי קלובשר ומייק בלומברג. אבל בשנה כזו, על כל פובליציסט להישמר מפני הבלתי צפוי. ביידן עשה בשבוע שעבר קאמבק עצום, והפך לדימוי המרשים ביותר של תחיית המתים מאז המסע של ג'ון מקיין אל המועמדות הרפובליקנית ב־2008.
וכך נסדק כדור הבדולח שלי, והעליתי אותו אל המדף שבו ניצב כבר כדור הבדולח שבו חזיתי שהסנטורית קמלה האריס תהיה המועמדת הדמוקרטית הפעם. סמוך לו נמצא גם כדור הבדולח שבו צפיתי שהילרי קלינטון תיבחר לנשיאות ארה"ב (פעמיים!); ולידו – זה שחזיתי בו את ניצחונו של מיט רומני ב־2012. אמריקה מתעקשת לא לעשות את מה שהתנהגותה הפוליטית מן העבר הקרוב דורשת שתעשה.
אז אמנם טעיתי בנוגע לבחירת מקיין למועמדות הרפובליקנית ב־2008, אבל צדקתי כשטענתי שוב ושוב שהוא יהיה מועמד מזעזע בבחירות הכלליות לנשיאות. וכך היה. כך יהיה גם אם ביידן ישרוד את טלטלות תהליך המינוי וייכנס לזירה מול טראמפ.
"ביידן לא שוקם, הוא חולץ", אמר לי שבוע שעבר מנהל התקשורת של טראמפ, טים מרטו, ואז פצח במתקפה חריפה במיוחד נגדו, והזכיר כל מעידה לשונית של ביידן בסבב הנוכחי, דיבר על השערורייה האוקראינית שבה היה מעורב בנו האנטר, ותיאר שנים של כשלי מדיניות, כולל החלטתו של ביידן לתמוך במלחמה בעיראק.
לפתע הפוליטיקה השתנתה. מעתה הנשיא דונלד טראמפ יהיה מזוהה יותר עם אמריקה הצעירה, בניגוד למועמד הדמוקרטי המבוגר. סנדרס בן 78, ביידן בן 77; הנשיא המכהן, לעומתם, רק בן 73. עם פרישתה של אליזבת וורן, הדמוקרטים ייאלצו להתמודד עם קרב בין האגף הליברלי לאגף השמאלי במפלגתם. פתאום מספר ההליכונים בכנסים פוליטיים יצמח, ופרשנים פוליטיים מבוגרים ייראו צעירים.
כשהמועמדים לנשיאות מסתכלים עליה מלמעלה, אמריקה כולה תהפוך לצעירה שוב.
שתי הערות נוספות. אחת, כה לחי למי שהצליח לשכנע את בוטיג'ג' וקלובשר לפרוש (אני מהמר על ברק אובמה). כאשר חזיתי את סופו של ביידן הם עדיין היו במרוץ, וכך גם מייק בלומברג, שכבר פוצץ את עצמו יחד עם חצי מיליארד דולר אחרי שני עימותים שבהם היה גרוע עד כדי כך שגרם לביידן להיראות מוצלח.
הערה אחרת: עליי לשים לב לא לטעות ולמחוק את סנדרס באותה מהירות שבה מחקתי את ביידן. המרוץ הדמוקרטי, שהצטמצם לביידן וסנדרס בלבד, יתמקד בבריאותם של המועמדים וביכולתם להביס את הנשיא בבחירות כלליות.
המפתח להמשך מסע הבחירות המקדימות, וגם לניצחון דמוקרטי בבחירות הכלליות בסתיו, אם ביידן יצליח להביס את סנדרס, יהיה סוגיית המדיניות. אם לצטט את מזכיר ההגנה לשעבר רוברט גייטס, ששימש בתפקיד תחת נשיאים משתי המפלגות: "אני חושב שג'ו ביידן טעה בכמעט כל סוגיית מדיניות חוץ וביטחון לאומי שהיה מעורב בה במהלך ארבעת העשורים האחרונים". הציטוט הזה יובלט בבחירות אם ביידן יהיה המועמד, ויאבד מעוקצו רק אם גייטס יחליט לתמוך בסגן הנשיא לשעבר מול טראמפ.
אך הציטוטים שביידן לא יוכל להימנע מהם הם עשרות הגמגומים, פליטות הלשון והאמירות המוזרות שגורמות למפקפקים בביידן לתהות אם הוא "איבד את זה" מאז שהיה סגן הנשיא.
מלחמת ביידן נגד סנדרס תהיה נוראה, והאנרגיה שתסעיר אותה תהיה כעסו של דור המילניום, שיראה את כוחם של המושכים בחוטים בוועידה הדמוקרטית הלאומית שהנדסו את מועמדותה של הילארי קלינטון לפני ארבע שנים.
וזה עוד לא נגמר, גם אם ביידן חווה את השבוע הפוליטי הטוב ביותר של מועמד אמריקני מאז ניצחונו המדהים של טראמפ ב־2016.
הלילה הגדול של ביידן היה ניצחון פוליטי בלתי סביר, מפתיע בדיוק כמו זה של מקיין ב־2008. אבל מקיין מעולם לא הפך לנשיא.
