מוטיב ההסתר במגילה הוא אחד המפתחות הבולטים בהבנת הסיפור שאנו עומדים מולו בחג הפורים. הסתר של חבישת מסיכה הוא הסתר מסוג אחד, אבל עומק ההסתרה קשור במושג פורימי אחר – "ונהפוכו". אין מדובר על הסתר שהוא מעין וילון שיש להסיר אותו בכדי לראות את הסיפור, אלא מדובר על הסתר שהוא גלוי וידוע לפניך, אבל אינך רואה בו, אינך מבין אותו, ואתה למעשה חלק מ"המשחק".
במגילת אסתר המן בונה תוכניות רבות וכולן מתגשמות בו, אבל בצורה מהופכת. המן עצמו בנה את התוכנית שכל תכליתה היא נצחונו שלו, וכל זאת בזמן שאנו יודעים שתוכניתו שלו עתידה להתקיים במהופך ובצורה מדויקת במרדכי וביהודים, וזה בבחינת "הסתר אסתיר פני" – שהתוכנית שנבנתה על ידי המן לבסוף מתקיימת בו בצורה מהופכת. אם כך, מגילת אסתר מלמדת אותנו שיתכן שאין לנו מושג "באיזה סרט אנו חיים".
לקראת פורים, אני מציע שנהיה קצת פחות בטוחים בדרכנו, קצת פחות בטוחים שהקב"ה מדבר מתוך גרוננו וקצת פחות מבטלים את מי שלא הולך באמת שלנו. הבנת משמעות מעשינו בהווה, ראוי שתהיה מוטלת בספק כלשהו כמו גם הבנת הדור שבו אנו חיים ולאן פניו מועדות. יש לזכור שפעמים שהמציאות אף יכולה להיות מהופכת בהיפוך גמור. לשם המשחק הפורימי, נשאל עצמנו מה יכולה להיחשב מציאות "הפוכה" – למשל, כאשר כולנו מסכימים שאנו רוצים לבנות כאן עולם טוב יותר, בריא יותר לילדינו ובר קיימא, כולנו רוצים שלום והפסקת המלחמות, אך התוצאות הן פעמים רבות הפוכות ממשאלות ליבנו ויש חוסר הלימה כה גדול בין צו השעה להתנהגות בפועל, משהו פה הפוך. כאשר חושך ואור משמשים בערבוביה ואנו כפסע מנפילה לתהום, ובאותו זמן ממש – בתקופה הכי טובה שהיינו בה אי פעם – אולי משהו כאן קצת הפוך?
אם נתבונן בפשט המגילה נוכל לומר שיש כאן אזהרה שמספרת לנו את שידוע לנו – העם היהודי לא יודע להתאחד אלא כשחרב מונחת על צווארו, וזו איננה תעודת כבוד שיש להתהדר בה, ואין זאת תעודת ביטוח שיש לסמוך עליה. הרי משמעות "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" היא שאנו מצווים ליום אחד להבין שאיננו מבינים והכל מאת ה', אבל למחרת – אנו חוזרים למציאות של תמול-שלשום, כאילו המצווה היא לאבד את הדעת ליום אחד ולמחרת לא לקוות שהשתנינו, אלא רק לקוות שלא התבזינו.
פורים בא לומר לנו שראוי שנהיה קצת פחות בטוחים בדרכנו. מגילת אסתר לא נכנסה לתנ"ך כדי לחנך את הגויים ואת מלכיהם, אלא כדי לחנך אותנו. יש שיראו את מגילת אסתר כמגילה שתפקידה להזהיר מפני הגלות ולעודד עליה ארצה, יש שיזהירו מאיבוד דרך והתבוללות, אבל אולי מעטים מדי רואים את השיעור של המגילה כנוגע בנו – היהודים החיים כאן במדינת ישראל. נראה שלשכנע את אחשוורוש הייתה משימה קשה אבל לגבש את עם ישראל קשה הרבה יותר.
משהו אמור לקרות בפורים, שישפיע על היום למחרת וישנה את דפוס מחשבותינו – אולי יתכן שאנו טועים בהבנת ההווה שלנו? אולי אנו מובילים עצמנו בדיוק למקום בו אנו לא רוצים להיות בו, ואולי לכל הפחות ראוי שנטיל ספק בדרכנו ונבחן אותה שוב? אולי הגיע זמן ללמוד ממי שחושב אחרת ממני? אולי פורים אמור לחולל בנו שינוי? ואז ליהודים, ונקווה שגם ללא יהודים החיים ביננו, תהיה אורה ושמחה וששון ויקר. ומי יודע, אם לעת כזאת הגענו לריבונות?
