ישראל, כמו שאר העולם, עומדת בפני תקופה קשה מאוד. אתגר הקורונה, על אי־הוודאות שלו, עלול באופן ריאלי להתגלות כגדול יותר מכל אתגרי העשורים האחרונים. גדול יותר מאתגרי האינפלציה ומלחמת לבנון של שנות השמונים, אוסלו של שנות התשעים, האינתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה בשנות האלפיים, ובוודאי אתגרי עזה ולבנון של העשור האחרון. כן, הוא גדול יותר אפילו מאתגר הגרעין האיראני, שהוא איום רחוק ולינארי.
ועכשיו השאלה הגדולה: מה היה קורה בזירה הפוליטית אם היינו צריכים לצאת עכשיו למבצע צבאי גדול בלבנון, סוריה או איראן? מה היה קורה אם היינו מתמודדים עם משבר כלכלי נוסח שנות השמונים? מה היה קורה לוּ היינו מגלים מתקפת טרור עצומה בדרך? התשובה: היינו מקימים ממשלה רחבה.
העובדה שאנו עומדים בפני אתגר בהול ומסוכן הרבה יותר מאלה, וברור לכול שישראל תיאלץ לנקוט אמצעים כואבים שדורשים קונצנזוס לאומי רחב – ואין אפילו מגעים להקמתה הדחופה של ממשלת אחדות, היא תעודת עניות מבישה להנהגה שלנו, שבנימין נתניהו ובני גנץ יאלצו לשאת איתם לדיראון עולם.
אם לא יתעשתו מיידית, עם ישראל יצטרך להחליף את הפוליטיקאים חסרי ההנהגה שלו. הניסיונות להקים ממשלת מיעוט מצד שמאל, או ללכת לסיבוב רביעי מצד ימין, הם עדות לאיוולת וחוסר אחריות תהומית.
הטור המלא יפורסם ביום שישי במוסף יומן, מקור ראשון
