מילה של בוגי: עם תחילת הפרסומים על הסרת התנגדותו לממשלת מיעוט־משותפת, הבהיר משה יעלון לכמה מקורבים שהכול פייק ניוז ושאין מצב, הוא עם הרשימה המשותפת לא ילך. זה קרה ביום חמישי שעבר. ביום ראשון הוא כבר צעק, כך אומרים, על צביקה האוזר ויועז הנדל, שהעזו להזכיר לבוס כמה שפל זה לבנות ממשלה על תומכי טרור.
יעלון הוא איש עתיר זכויות, אבל ניכר שהוא איבד את הראש ואת המצפון. השנאה מעוורת. לצערי הוא מוּנע עכשיו משיקול אחד: נקמה בבנימין נתניהו. וכך, מה שיזכרו מהלוחם, המפקד, הרמטכ"ל והאיש שיצא נגד ההתנתקות הוא את החבירה לתומכי מחבלים. זקנתו מביישת, מאוד מביישת.
הצמד יועז הנדל וצביקה האוזר הוכיחו השבוע עוצמה יוצאת דופן בפוליטיקה שלנו, כשעמדו חוצץ מול רוחות חזקות במיוחד מתוך המפלגה, מחוצה לה ומהתקשורת. מכבש הלחצים שהופעל עליהם כלל גם את בוגי, האיש שקרא להם לדגל, התקשט בהם ועכשיו הפנה להם גב. גם התועמלנים בערוצי החדשות ובעיתונים זעמו והפנו את חיצי מקלדותיהם אל השניים ש"בגדו" במפלגה. כמה הדליפו עליהם, כמה לכלכו, כמה השמיצו, והם – בשלהם.
כולם דרשו מהם להיכנע או להתפטר. להיכנע הם לא מוכנים, כי אנשי עקרונות הם (כשזה נוח וגם כשזה פחות נוח), ולהתפטר – למה שיתפטרו בעצם? כי בוגי הפך את חברבורותיו? כי גנץ אפסן את המצפון בבוידעם? הרי ההתחייבות שלא ישבו עם המשותפת הייתה הבטחת בחירות של כחול לבן עצמה.
חמישה ימים לפני הבחירות התראיין יעלון באולפן ynet ורתח על עצם השאלה בכלל: "אנחנו שלושה רמטכ"לים שהמשותפת קוראת להעמיד אותנו לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג על פשעי מלחמה, אז אנחנו הולכים איתם?"; גם גנץ, בבליץ הראיונות שלפני הבחירות, הגדיר את הכול כשקרים: "אנחנו לא נשב עם המשותפת ולא נישען על המשותפת". אז מדוע שהנדל והאוזר יתפטרו? השניים הלכו והתראיינו תחת כל מיקרופון רענן כדי לצבור קולות ולקדם את מפלגתם. לגנץ ולבוגי היה נוח לשלוח את יועז הנדל להתראיין על ממלכתיות, לתקוף את נתניהו שנותן כסף לחמאס, לדבר בעד זהותה היהודית של המדינה ולקרוץ לימין הרך. ועכשיו דווקא הם צריכים להתפטר? יא בוגי, אולי אתה תעשה חשבון נפש קטן?
אני מודה שלא אהבתי את החבירה של הנדל והאוזר לכחול לבן. זה להכניס ראש בריא למיטה חולה. אבל הם הלכו לשם מתוך תחושה אמיתית. הם הלכו למפלגה שהם קיוו שתהיה ציונית־ממלכתית, שאכן תהיה "לא ימין ולא שמאל". הם היו מוכנים לשבת עם יעל גרמן ועפר שלח כי "ישראל לפני הכול", וכי האמינו ששותפיהם החדשים רוצים להצעיד את ישראל למקום טוב יותר. עכשיו, דווקא אחרי פורים, מוסרת המסכה ומתגלה האמת: כחול לבן היא מפלגת שמאל מלא־מלא, כזו שמוכנה ללכת עם מי שרוצה למחוק את הזהות של המדינה, עם תומכי מחבלים, רק כדי להעיף את נתניהו. מתברר שיועז הנדל וצביקה האוזר הם קישוט יפה, אבל את הקו האידיאולוגי והעקרוני מתווים שלח וניסנקורן.
ועוד משהו. כחול לבן הלכו על קמפיין שמשווה את נתניהו לארדואן, כשהם מכוונים להיותו אנטי־דמוקרט. ומה מתברר? שארדואן קטן על כחול לבן. מי שלא מתיישר לפי מה שהבוס מכתיב, כנגד כל הבטחה קודמת שלו, צריך להתפטר. או כדברי אחד היועצים הבכירים במפלגה, ערב הבחירות: "תשתקו ותצדיעו".
בכל כחול לבן יש רק שניים שמוכנים לא להסתמך על תומכי מחבלים? כל השאר שותקים ומצדיעים? איפה אורית פרקש־הכהן, שכיכבה בפרסומים שפנו למגזר הדתי־לאומי? אני יודעת ממקורותיי שלא נוח לה עם החבירה למשותפת, אז למה היא לא משמיעה קול? למה היא מסכימה בשתיקה?
איפה אנדריי קוז'נוב, חבר כנסת חדש מטעם תל"ם? גם לו יש עבר ציבורי מרשים כחוקר בכיר במכון ממר"י, ועמדותיו לא־יוניות בלשון המעטה. הוא מוכן לשבת עם תומכי מחבלים? איפה האלופה במיל' אורנה ברביבאי, שתקפה את בג"ץ כשהכשיר את היבא יזבק? איפה אלעזר שטרן, שיזם עם דיכטר חוק לקיזוז משכורות מחבלים? כולם שם מצדיעים ושותקים, אוכלים את הבושה וחושבים שהציבור ישכח?
על כל הקופה
אני לא יודעת כיצד יסתיים ריקוד הטנגו הצולע של כחול לבן עם הרשימה המשותפת, אני כן יודעת שבינתיים חברי הכנסת של המשותפת מוציאים ממנו את המיטב, מבחינתם כמובן, וכחול לבן יורדים לשפל חסר תקדים. בעוד לפיד, גנץ, בוגי ואשכנזי עסוקים בהטלת אימה על הנדל והאוזר, במשותפת מבהירים שזה הכול או כלום, עושים עוד שריר ועוד שריר, ודורכים על טיפות הכבוד האחרונות של הרמטכ"לים שלנו. זה טרגי. טיבי ויזבק קוראים נכון את ההתמסרות מרצון של רמטכ"לינו לשעבר אליהם. באופן חד־משמעי הם מבהירים ש"בל"ד מייצגת את החברה הערבית והיא מרכיב מרכזי ברשימה המשותפת, ועל כך אין לגנץ כל אפשרות להשפיע". בהודעה קטנה מגחיכה תומכת הטרוריסטים יזבק את רב־אלוף במיל' בני גנץ, ומשפילה אותו ברוב עם. "גנץ לא מבין שהמשותפת היא לא כחול לבן", לעג לו ח"כ סמי אבו־שחאדה מבל"ד, "אנחנו מאוחדים מאחורי המצע הפוליטי של המשותפת. את הבעיות שלו עם האוזר והנדל עדיף שיפתור בבית".
במקביל, טיבי התראיין והבהיר כי "ארץ ישראל הוא ביטוי קולוניאליסטי ואני לא מקבל אותו", וח"כ תומא־סלימן הבהירה ברשת ב' שהיא דורשת לבטל את חוק השבות. אגב, זו אותה ח"כית שהייתה יוצאת באופן עקבי מחדר הוועדה לקידום מעמד האישה שניהלה, כשחיילות במדים נכנסו. היא לא מוכנה לשבת עם חיילות באותו חדר. שמעתם, רמטכ"לים? שמעת, האלופה אורנה ברביבאי?
בעוד הרמטכ"לים הולכים על קצות אצבעותיהם כדי לא לעצבן את חברי הכנסת של המשותפת, האחרונים הולכים על כל הקופה. לא רק תמיכה בטרוריסטים, לא רק חתירה למדינת כל לאומיה, הכול בכול – ריבונות, הר הבית, חוק השבות, ארץ ישראל. והרמטכ"לים מתחננים להפסקת אש, להושטת יד, לשטחים תמורת ממשלה.
"זה הנזק שעושים לנו בחוץ גורמים כאלה, שלהיטותם להפיל את ממשלת נתניהו מעבירה אותם על דעתם. הם מקריבים אינטרסים לאומיים לטובת אינטרסים פוליטיים", כתב בוגי יעלון בדצמבר 2012. אתה יכול לתאר לעצמך איזה נזק אתה וחבריך עושים היום, בוגי?
