משרד הבריאות נדרש בימים אלה להתמודד עם תרחיש יום הדין שלו: מגפה של פעם במאה שנה. קורונה, נגיף ללא חיסון וללא טיפול, עם שיעור הדבקה גבוה במיוחד הנובע בעיקר מכך שנשאים של המחלה עשויים להדביק אחרים גם כשאינם מראים תסמינים, היא התגשמות אחד הסיוטים הגרועים ביותר של הממונים על בריאות הציבור.
אם בתחילת המשבר קיוו במשרד הבריאות "להכיל" את המחלה, היום כבר השלימו עם אפשרות של הדבקה המונית ונערכים לה. המשרד פועל בשבועות האחרונים בהנחה שלאורך זמן הוא לא יוכל לעצור את התפשטות המחלה באוכלוסייה, אבל הוא כן יכול להאט את קצב התפשטותה, ואם אנשים ישמרו על הנחיות הבידוד – לצמצם מאוד את היקפה.
תסריט האימים של בכירי מערכת הבריאות הוא מצב שבו חלק גדול מהאוכלוסייה נדבק בנגיף באותו זמן, כפי שקרה במחוז חוביי בסין או בצפון איטליה בימים אלה. בישראל כתשעה מיליון תושבים, וחלקם הגדול חי בקרבה גיאוגרפית רבה. גם אם רק עשרה אחוזים מהם נדבקים מדובר על קרוב למיליון בני אדם, מתוכם כעשרה אחוזים של מקרים קשים; כלומר ב־100 אלף איש המפתחים קשיי נשימה ודלקת ריאות, חלקם עלולים להגיע לכשל נשימתי וקריסת מערכות, וכולם דורשים אשפוז וטיפול רפואי אינטנסיבי. המשמעות הוודאית כמעט של התרחיש הפסימי הזה היא קריסה של מערכת הבריאות.
ועם כל זאת, קצב ההתפשטות חשוב למשרד הבריאות אפילו יותר מהיקף התחלואה. יש הבדל גדול בין אלף חולים בשבוע אחד, ל־1,200 חולים המתפרסים על פני כמה חודשים. מבחינות מסוימות, התרחיש השני עדיף. אם זרם החולים מטפטף לאט, כמה עשרות בכל שבוע, מערכת הבריאות יכולה להתמודד איתו ולהציל מספר מקסימלי של חולים קשים.
חמור מכך: בתרחיש של תחלואה המונית בתקופה קצרה, מערכת הבריאות לא תוכל לתת מענה ראוי לכלל החולים, גם אלה שאינם חולים בקורונה. הקצאת משאבים אין פירושה רק הקצאה של כספים, אלא גם של צוות רפואי, מיטות אשפוז, ערכות הנשמה, תרופות ובדיקות רפואיות, שכולם יופנו להתמודדות עם המשבר ולא לחולים קריטיים אחרים: חולים הממתינים לניתוח, חולים שאבחונם מתעכב בגלל עומס על המעבדות והרופאים, חולים כרוניים וחולים מבוגרים הנמצאים בקבוצת סיכון ושיתודרכו לא להגיע לבתי חולים, וסתם אנשים שנפצעו בתאונות דרכים, שברו גפיים, או נשים שכורעות ללדת. כל אלה לא יוכלו לקבל מענה אם מערכת הבריאות תתמודד עם מספרים אדירים של חולי קורונה. כשאנשים מתלוננים על כך ש"ממילא כולנו נידבק" ושצעדי משרד הבריאות חריפים מדי, מוטב שיבינו כי זהו בדיוק התרחיש שממנו מערכת הבריאות מנסה להימלט.
משרד הבריאות מנהל את המשבר הנוכחי על פי חשיבה כלכלית מובהקת: האטת ההתפרצות נועדה לאפשר הקצאת משאבים רפואיים ביעילות ושליטה בזרם החולים, גם אם אי אפשר לעצור את המחלה. כלל הפעולות וההנחיות מכוונות לכך: חובת בידוד ואכיפתה, איסור על קיום אירועים גדולים, היערכות לטיפול ביתי בחלק גדול מהחולים. לא מן הנמנע שבעתיד הקרוב נראה הנחיות חמורות יותר, כולל צמצום נסיעה בתחבורה ציבורית וסגירת מוסדות ציבור ובתי ספר. עיכוב ההתפשטות מעניק למערכת הבריאות זמן להתכונן ושהות, בתקווה שחום הקיץ יצמצם את התפשטות הנגיף. אם נצליח להגיע עד הקיץ בלי הדבקה לא מבוקרת, תהיה לכך משמעות של הצלת חיי אדם וצמצום הנזק הלאומי.
לא מפתיע שעל ניהול המשבר אמון כלכלן. מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן־טוב הוא כלכלן בהכשרתו ובוגר אגף התקציבים במשרד האוצר. מינויו לתפקיד ספג ביקורת רבה, שכן הוא המנכ"ל הראשון של משרד הבריאות שאיננו רופא. אבל במשבר כזה, שדורש הקצאת משאבים יעילה וניהול אפקטיבי של מערכת מורכבת, נראה כי הוא האדם הנכון בזמן הנכון.
תגובת שרשרת
בעוד משרד הבריאות עוסק בכלכלה, הכלכלה בישראל עסוקה בעיקר בבריאות. התפשטות הנגיף מייצרת השפעות דרמטיות על המשק הישראלי בשני מעגלי השפעה: במעגל הרחב, ישראל מושפעת ממה שנעשה בעולם. קורונה התפשטה כבר ביותר ממאה מדינות, ובחלקן כמו סין, קוריאה הדרומית, איטליה ואיראן, ההתפשטות נרחבת.
להתכווצות הייצור והיצוא של סין יש השפעה גלובלית, מכיוון שסין היא חלק משמעותי משרשרת הייצור העולמית, ורכיבים המיוצרים בה משמשים לייצור מוצרים רבים אחרים בעולם. האטה בסין משמעה האטה עולמית, גם אם זמנית. ככל שיותר מדינות מאיטות את פעילותן בשל התפשטות המגפה, כך היקף הסחר הישראלי מתמעט. אם בנוסף להתפשטות הסינית נראה התפשטות רחבת היקף של הנגיף גם באירופה ובצפון אמריקה, יהיו לכך השלכות גלובליות דרמטיות שישפיעו גם על ישראל.
הארגונים העולמיים פועלים על פי הנחה שהקיץ יוריד את קצב ההדבקה והתחלואה, ורוב המדינות יחזרו לשגרה. אבל אפילו בתרחיש האופטימי הזה, ארגון המדינות המפותחות (ה־OECD) צופה כי הצמיחה העולמית תפחת בכמחצית האחוז. בתרחיש חמור יותר של התפרצות נרחבת באסיה, אירופה וצפון אמריקה, הצמיחה העולמית צפויה לרדת באחוז וחצי ב־2020, קיצוץ של חצי מהתחזית הקודמת. הארגון קובע כי מדינות "צריכות לפעול במהירות ובכוח כדי להתגבר על וירוס קורונה והשפעתו הכלכלית".
גם בארץ, בנק ישראל מוריד את תחזית הצמיחה למשק ל־2% בעקבות משבר הקורונה. בהנחה מקילה יחסית שלפיה האירוע יסתיים עד סוף חודש יוני, המשבר צפוי להביא לפגיעה של כ־0.7% תוצר בצמיחה השנה. בנק ישראל מניח גם כי כאשר התפשטות הנגיף תיבלם, צפויה חזרה של התוצר לתוואי ששרר לפני המשבר. הדבר יתבטא בהאצה זמנית בצמיחה, שתזנק ב־2020 לשיעור של 3.9% ותפצה למעשה על מלוא הפגיעה ב־2021. עם זאת, בבנק מבהירים כי "קצב ההתאוששות יושפע מצעדי המדיניות שיינקטו במהלך המשבר כדי למתן את נזקיו".
כל אלה תרחישים שאינם כוללים התפשטות משמעותית בישראל, ועדיין מעגל ההשפעה הכלכלית של קורונה לא מסתכם בכך. להתפשטות מגפה בישראל עלולה להיות השפעה דרמטית על הכלכלה המקומית, בעיקר בעקבות הנחיות הממשלה והניסיון להתגונן מפני המחלה. סגירת הגבולות מקשה על הפעילות העסקית של חברות גלובליות, ועל יבואנים ויצואנים; חובת הבידוד מוציאה מהפעילות הכלכלית עשרות ואולי מאות אלפי אנשים, והדבר פוגע במיוחד בעסקים קטנים ובינוניים שנדרשים להוציא עובדים רבים לחופשת מחלה כפויה, על חשבונם; ההסתגרות ההמונית וביטול אירועים רבים, בהתאם להנחיות משרד הבריאות, משמעם הקטנת ההכנסות של עסקים ונותני שירותים. ככל שהמשבר יתמשך, ייתכן שנראה עסקים קורסים ופושטים רגל. ההנחיות המחמירות שניתנו אולי נדרשות ומוצדקות, אבל זה לא אומר שאין להן עלויות.
שאלה של מחיר
המשבר הזה מכריח את משרד הבריאות לעסוק במשהו שבימים כתיקונם הוא נמנע ממנו בכל מאודו: ניהול סיכונים. הנטייה הבסיסית של משרד הבריאות היא לא לקחת שום סיכון בכל הנוגע לבריאות הציבור. הגישה הזאת הביאה אותו כבר בתחילת ההתפרצות לנקוט צעדים חריפים וחסרי תקדים, ומאז הוא לוחץ להחריף אותם עוד יותר. אבל לניסיון האטת המשבר יש מחירים כלכליים. ככל שצעדי ההתגוננות מחריפים, כך גובר הקושי הכלכלי של עסקים במשק כולו. לכל צעד כזה יש תג מחיר של אובדן ימי עבודה, פגיעה בפריון וקריסה של עסקים.
משרד הבריאות שואף להטיל מגבלות רחבות ככל האפשר כדי לצמצם את התפשטות המחלה, אבל במשרד האוצר חוששים מההשפעה של הצעדים הללו בעצמם על הכלכלה. על מעגל ההשפעה הראשון – של הכלכלה העולמית – אין לממשלת ישראל יכולת גדולה להשפיע, אבל על המעגל השני בהחלט יש. אם יש אלף חולים בישראל, אפשר לכמת את מספר ימי העבודה שהם מפסידים; אבל אם כדי לצמצם את אלף החולים ל־800 הכנסנו לבידוד 200 אלף איש – יש כאן פגיעה דרמטית שאולי איננה משתלמת. באנלוגיה מתבקשת, אפשר לומר שלפעמים התרופה מזיקה יותר מהמחלה.
לסגירת הגבולות יש מחיר כלכלי כמובן, אבל גם מחיר דיפלומטי ומדיני שישראל אינה יכולה להתעלם ממנו. לא בכדי התקיימו דיונים נרחבים עם ארצות הברית, בדרגים הגבוהים ביותר, לפני שהתקבלה ההחלטה על חובת בידוד לשבים לארץ מכל יעד בחו"ל. גם אם שר הבריאות יעקב ליצמן הצהיר השבוע כי השיקול הבריאותי הוא היחיד שמנחה אותו, בפועל חלק גדול מההחלטות המתקבלות הן מיצוע של שיקולים רפואיים, דיפלומטיים, מדיניים וכלכליים. משרד הבריאות לא יכול לסגור לחלוטין את גבולות הארץ, גם אם מבחינת בריאות הציבור הוא סבור שהדבר מוצדק.
משרדי הבריאות והחוץ כבר ספגו ביקורת על כך שאזהרת המסע וחובת הבידוד לחוזרים מתאילנד פורסמה כאן ב־23 בפברואר, כאשר בתאילנד היו רק כ־35 חולים, אבל לא פורסמה אזהרת מסע לאיטליה אף שבאותו זמן היו בה כ־150 חולים. אזהרת המסע לאיטליה פורסמה רק שלושה ימים לאחר מכן, ב־26 בפברואר, כשהיו בה קרוב ל־500 חולים. יש לשער שגם שיקולים דיפלומטיים ומדיניים שיחקו תפקיד בהחלטות הללו, ולא רק שיקולי בריאות הציבור.
החלטה כזו אינה נטולת השלכות. מנהל 'הפיראט האדום', חולה מספר 3, שב לישראל מאיטליה ב־23 בפברואר, ואז בילה יומיים בחנות צעצועים פופולרית שבועיים לפני חג הפורים. הוא הוביל להדבקתם של חמישה בני אדם, והחשיפה אליו הכניסה לבידוד אלפי אנשים, כולל תיכון שלם ואת באי שער 8 באצטדיון בלומפילד. לא מן הנמנע שאם אזהרת המסע לאיטליה לא הייתה מתעכבת, סאגת הפיראט האדום כולה הייתה נחסכת מאיתנו.
אפשר לבקר את משרד הבריאות ולטעון שהצעדים שהוא נוקט דרקוניים מדי, אבל לאנשיו יש על מה להישען: מדיניות הבידוד עובדת. ההחלטה שנתפסה כדרקונית לפני כשבועיים, להחיל חובת בידוד על המגיעים ממדינות כמו אוסטריה ושווייץ, התבררה כסבירה מאוד בתוך כמה ימים, כאשר התגלו חולים רבים שהגיעו ממדינות אלה, ולמזלנו הגדול הם נכנסו לבידוד עוד לפני שהדבר התגלה וכך לא הפיצו את המחלה.
החלטות שאינן מתקבלות היום כי הן נתפסות כחמורות מדי, אולי יתקבלו בעוד שבועיים, כשכבר יהיו בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. מדינה שלא החילה חובת בידוד בזמן, תידרש אולי להחיל עוצר על אזרחיה בהמשך, כפי שאיטליה גילתה. אמצעים דרקוניים בתחילת המשבר קשים אולי לשיווק ציבורי, אבל הם עשויים למנוע אמצעים דרקוניים הרבה יותר בהמשך הדרך.
ובינתיים במשרד ראש הממשלה הקצו שמונה מיליארד שקלים לסיוע תזרימי לעסקים הנתקלים בקשיים בעקבות מגפת קורונה. למרות דרישות מצד גורמים בעלי אינטרסים כמו ההסתדרות והתאחדות התעשיינים, פיצוי לעסקים שנפגעו אינו עומד כרגע על הפרק, מכיוון שאנחנו נמצאים בתוך אירוע מתגלגל שהיקפי הנזק שלו אינם ברורים כלל. עסקים שנתקלים בקשיים יוכלו לקבל הלוואה בתנאים נוחים כדי לצלוח את התקופה הקשה הקרובה, מתוך אמונה שהיא תסתיים בתוך חודשים ספורים ואחריהם הכלכלה תתאושש. סימני התאוששות מסין, וחזרה של מרכז הייצור העולמי לפעילות בימים האחרונים, נותנת יסוד להאמין לתרחישים אופטימיים אלה.
חוסר ודאות
האמת היא שקשה לדעת מהם הצעדים שנכון לנקוט כרגע, לפחות ברמה הכלכלית. ישנה אי־ודאות גדולה בנוגע להתפשטות הנגיף באוכלוסייה והשלכותיה על הכלכלה. ככל שהמשבר יתארך יותר, ככל שהיקף התחלואה יהיה גדול יותר, ככל שצעדי ההתגוננות יהיו דרמטיים יותר, וכמובן ככל שכלכלות אחרות יושפעו – כך נראה השפעה גדולה יותר על הכלכלה בישראל.
בכל הנוגע לכלכלה, אי־ודאות היא כמו תולעת שאוכלת כלכלות מבפנים. כלכלה אינה חלק מעולם המדעים המדויקים, גם אם היא משתמשת ברבים מהכלים שלהם, אלא חלק ממדעי החברה. כלכלה מתנהלת על פי התנהגות האנשים הפועלים בתוכה. ככל שיש לאנשים ודאות ויציבות במשטר ובנסיבות הפעילות הכלכלית, כך הם יפעלו באופן נחוש יותר וארוך טווח. כאשר משהו מאיים על היציבות והביטחון – מלחמה, משבר פוליטי או מגפה – גם הכלכלה מתחילה להתערער: משקיעים משהים את צעדיהם, עסקים אינם מתרחבים, וגם הבורסה מתחילה לגמגם.
מה שעלול להחריף את המצב הקשה ממילא, הוא חוסר יכולת ממשלתית להתמודד איתו. מעבר לפלונטר הפוליטי שאיננו מאפשר גמישות בהקצאת משאבים, ישראל מתמודדת עם גירעון ענק, מורשתו של שר האוצר האכפתי משה כחלון. במהלך השנה האחרונה רבים, כולל החתומה מעלה בדפי עיתון זה, הזהירו שוב ושוב שהגדלת הגירעון היא צעד חסר אחריות. גירעון עמוק הוא בעיה גם בימי שלום, כתבנו, אבל אם משבר גדול יגיע לפתחנו – הוא יהפוך למסוכן ממש. גירעון עמוק איננו מותיר לממשלה מרחב תמרון להוצאות בריאות גדולות ופתאומיות, או לסיוע לעסקים שקורסים. ובכן, משבר כזה הגיע לפתחנו, ואנחנו פוגשים חוסר ודאות גדול עם מרחב תמרון נמוך מאוד. לא פלא שבבנק ישראל בונים על תקווה ותפילה.
