יש היום שתי גישות עולמיות עיקריות להתמודדות עם מגפת הקורונה. את האחת אפשר לכנות "מסתגרים, ומחכים לחיסון". זה מה שעושים בסין, ועכשיו גם עושים באיטליה. את האחרת אפשר לכנות "הישארו רגועים ושטפו ידיים", ברוח האמרה הבריטית הידועה מימי הבליץ, Keep Calm and Carry On.
1
הגישה הראשונה היא בלימת המחלה לגמרי, והכחדתו של הנגיף – אולי אפילו לפני שיהיה חיסון. זה מה שהסינים מנסים לעשות באיחור גדול – ואולי מצליחים. מטרת פעולות הממשלה בווהאן היא שלא יהיו נדבקים חדשים בעיר. בכלל. אפס התפשטות של המחלה. הם חוו את המכה הראשונה הקשה לאחר שלא הגיבו להתפרצות בהליכי הסגר, והניחו לנגיף להתפשט. ואז, לפני 52 יום, הם סגרו את כולם בבתים ופינו כל חולה וחולה למרכזי אשפוז המוניים באצטדיונים ריקים ומקומות דומים. הבידוד היה ארוך, קשה ומוחלט, והיום אין הדבקה בווהאן. העיר עדיין מסוגרת, מחשש להתפרצות נוספת.
גם בשאר סין המקרים החדשים מעטים מאוד-מאוד, כנראה בגלל הסתגרות נרחבת (גם אם לא מוחלטת וחמורה כמו בווהאן) במשך הרבה זמן, צעדי ריחוק חברתי, וביקורת ומעקב אחר כל האזרחים והמבקרים במדינה. בתי הספר לא פועלים. אין אירועים גדולים. רק כ-60 אחוזים מהעובדים חזרו לעבוד. חברות ומפעלים עברו לעבודה במשמרות ולעבודה מהבית. לא אוכלים בחדרי אוכל המוניים. הנסיעה בתחבורה הציבורית פחתה: במטרופולין שנגחאי נוסעים היום רק 30% ממספר הנסיעות לפני שנה, ירידה של 70%; בגואנגג'ואו ירידה דומה של 69%. אפילו צריכת החשמל הממוצעת עדיין נמוכה ב-25% משהייתה לפני שנה. סין עובדת חלקית, מטילה על עצמה מגבלות חמורות, והכול כדי להגיע למספר המדהים של 11 הדבקות חדשות ידועות בקורונה ביום שישי.
הסינים אומרים: נהרוג את הווירוס באמצעות המערכות החיסוניות של החולים, ובאמצעות מניעת הדבקה נוספת. אם נצטרך לשים עיר שלמה בהסגר, נעשה את זה. ואז נחזור לפעילות, לאט, באופן מוגבל, ונמשיך את ההסגרים המוגבלים מפעם לפעם, כשצריך. ננצח. יגיע החיסון, ונחזור לחיות בשלווה.
*
אנחנו עדיין לא יודעים מי עוד נוקט בגישה הסינית. דרום קוריאה, שסבלה מהתפרצות רחבה, עדיין מתמודדת עם למעלה מ-100 מקרים חדשים ביום. אם זה יימשך כך, רק כ-40 אלף איש יחלו בקורונה בתוך שנה. הם נוקטים את המהלכים שנוקטת סין מחוץ לווהאן, אך בלי הפלישה המוחלטת לפרטיות. לצד זה, הם בודקים הרבה מקרים חשודים, הם מבודדים אותם, והם מוצאים מוקדי הדבקה חדשים ומנטרלים אותם דרך בידוד. והם עושים את זה במהירות וביעילות.
באיטליה, התפרצות פעילה, קטלנית וכואבת, היו כ-2,500 מקרים חדשים ביום שישי, קצב של כמיליון בשנה. באיטליה אולי הולכים על ההסגר הסיני, לעת עתה. הגבולות סגורים, הערים סגורות, כמעט. באיטליה יש למעלה מ-60 מיליון איש, והאוכלוסייה הזקנה ביותר באירופה, השנייה בעולם אחרי יפן. המגפה הזאת מסוכנת להם מאוד. אז הם נוקטים את השיטה הסינית, ואולי המגפה תיעצר, והם ימשיכו לפעול בשיטה הסינית – הפחתת מגע, הפחתת פעילות – והדרום קוריאנית: מהירות ויעילות בהסגר של התפרצויות. אם בעוד חודש תיעצר המגפה באיטליה, והם ישחררו את כולם, ואז הם לא יהיו מהירים ויעילים כמו הדרום קוריאנים, תיווצר התפרצות נוספת (בסין זה עדיין לא קרה כנראה) ויהיה צורך לחזור למדיניות ווהאן או מיני-ווהאן: הסתגרות כוללת.
המטרה של השיטה הזאת: לשים את הווירוס בהסגר, בתוך החולים והחשודים, ולחכות לחיסון.
2
כיוון אחר לגמרי נוקטת בריטניה, וכנראה גרמניה עומדת לצידה. הבריטים בתדרוכים שלהם לא מדברים על מניעה. הם דיברו עליה בעבר, אבל עכשיו הם מדברים על עיכוב. הם מדברים על אחוזי ההידבקות באוכלוסייה – בבריטניה רוצים להתכונן ל-80% שיחלו בקורונה, בגרמניה 70%, הערכות דומות. בזמן שהאמריקנים מתעסקים בהגברת קצב הבדיקות ובהבטחת בדיקה לכל אדם שיזדקק לה, בבריטניה מתכוונים להפסיק לבדוק את מי שאין לו סימפטומים חמורים.
יש לך חום? משתעל שיעול יבש? סובל מכאבי שרירים? תישאר בבית, עדיף בלי המשפחה, שבוע או שבועיים. אתה נשאר עם המשפחה? גם טוב. תישארו כולכם בבית חודש, עד שתחלו כולכם ותבריאו כולכם. מצבו של מישהו מהמשפחה מידרדר? זה הזמן לקרוא לשירותי רפואת החירום. אבל עד אז – תנו לנגיף לעבור. אתם זקנים, אנשים בעלי מחלות רקע? אל תיפגשו עם חולים, ומכיוון שאתם לא יודעים מי חולה – השתדלו לא להיפגש עם אנשים באופן כללי. תישארו רגועים, ותרחצו ידיים.
הגישה הזו מנוגדת במפורש לגישה הסינית, ולהמלצות ארגון הבריאות העולמי. הבריטים אומרים כך: בשנה-שנה וחצי הקרובות, עד שנמצא חיסון, כמעט כולנו נחלה. לא ניאבק בזה, זה בלתי אפשרי. אנשים ימותו. יש בבריטניה 67 מיליון אנשים, מתוכם כ-80 אחוז יידבקו – נשתדל להפחית את זה אבל לזה אנחנו מתכוננים. נבריא. נפתח חסינות עדר – מי שחלה לא יחלה שוב, ולא ידביק אחרים. הוא יחזור לעבודה. בתי החולים יתמודדו, יהיה קשה, כאחוז ימותו. חצי מיליון. בעיקר זקנים, בעיקר חולים במחלות רקע. נשתדל להציל את מי שאפשר, אבל זה מה שיקרה.
*
האם מה שהבריטים עושים אפשרי? סביר שלא. סביר שהם יחליפו מדיניות באמצע הדרך, פשוט כי הציבור יסרב לשתף פעולה.
בואו נביט רגע במספרים. הם אומרים שיידבקו כ-50 מיליון איש בבריטניה, נניח בתוך שנה וכמה חודשים. זה אומר שממוצע הנדבקים ביום יהיה 100 אלף, לערך. כן, אתם קוראים נכון: הבריטים "מקבלים" את זה שבכל יום יידבקו במחלה במדינה שלהם בלבד שני שלישים ממספר החולים הידועים עד כה בכל העולם. אני לא מבין איך זה בכלל משהו שאפשר לקרוא אותו.
כמובן, גרף המגפה יהפוך את התחלואה לגל עם שיא מובהק. נניח שאפשר לשמור את השיא על פי 2 מהממוצע: 200 אלף חולים נוספים ביום, בימי השיא. העומס על מערכת הבריאות יהיה בלתי נתפס.
נדמה שגישה דומה ננקטת בגרמניה. אולי גם בארה"ב חושבים באותו כיוון. תהיה תגובה להתפרצויות, ניסיונות להכיל ולעכב, אבל כך וכך יידבקו, ואנחנו לא הולכים להילחם בזה, וכך וכך ימותו, כנראה. עצוב, אבל בואו נתגייס ונרחץ ידיים ונעבור את זה. לא צריך להפסיק לחיות כדי להציל כמה אנשים.
שיעור התמותה ה"נמוך" של המחלה והתגברות התמותה עם הגיל הם שמאפשרים, לדעתי, את המחשבה הזאת. דמיינו את אותה המגפה עם 10 אחוזי תמותה, באופן רחב על פני כל שכבות הגיל. אנשים יסרבו לצאת מהבית. הם ינעלו את עצמם מאחורי הדלת מרצונם, במשך חודשים. הנגיף ימות, הוא פשוט יגווע ללא פונדקאים. זה יקרה מהר, בכל העולם. אבל במקרה של הקורונה, המספרים "מקובלים". מדינאים חושבים שאפשר להתמודד עם מספרים כאלה בקלות. בלונדון שומעים "חצי מיליון ימותו", ומבחינתם זה מצחיק: בכל שנה מתים באנגליה ובוויילס חצי מיליון בני אדם. גם הם, ברובם, זקנים (דמנציה ואלצהיימר הם סיבת המוות המובילה, כ-13% מהמתים בכל שנה). אז בשנה אחת נכפיל את המספר, ובשנה הבאה נחזור לנורמה. מה הבעיה?
יש בעיה. המספרים יהממו כל מערכת בריאות בעולם, כי מערכות בריאות הן מערכות חירום שנועדו להתמודד עם אירועים קטנים. זה אירוע בלתי נתפס. 200 אלף חולים חדשים ביום בבריטניה בשיא המגפה ידרשו, אולי, 20 אלף מיטות טיפול נמרץ נוספות בכל יום, שייתפסו למשך שבועיים. בשיא המגפה יהיו אלפי הלוויות ביום, בכל יום. קשה לדמיין את האוכלוסייה מקבלת את זה. אנשים יכפו על עצמם הסגר, ממש כמו מה שעשו בווהאן. מרצונם. ואם זה בניגוד לתוכנית של הממשלה, סו בי איט.
