שורות אלו נכתבות בעת שהכף הפוליטית נראית נוטה יותר לטובת בנימין נתניהו ונאמניו. נכון לשעה זו נראה שיוזמת בני גנץ עולה על שרטון של מתנגדי החיבור עם הרשימה הערבית המשותפת. עד שתראינה שורות אלו אור הכיוון עלול להתהפך, אך אין בכך כדי לשנות את מגמת המאמר ואת כוונת כותבו.
הדרך של הקמת ממשלת מיעוט בראשות גנץ ובתמיכה חיצונית של הרשימה הערבית המשותפת, אם חלילה תצלח, תהיה יום קשה לסולידריות היהודית בכלל ולציונות, כדרך המובילה את מדינת ישראל, בפרט. הערבים הם אזרחי המדינה לכל דבר ועניין, והם שווי זכויות לבחור ולהיבחר. אך הרשימה המשותפת כופרת בזכותה של מדינת ישראל להיות בסיסו של העם היהודי אחרי אלפיים שנות גלות, וכופרת בשל כך גם במגילת העצמאות ובתוכנה.
אנו שומעים את אחמד טיבי, יועצו של רב המחבלים ערפאת, כבר שנים רבות, ותקצרנה השורות כדי לפרט את דעתו השלילית על זכותם של היהודים למדינה. מהתנועה הזאת קם בעבר מרגל לטובת חזבאללה, ובין נציגיה גם מי שמהללים את המחבלים רוצחי חיילינו. לקחת את המפלגה הזאת כשותפה להקמת קואליציה במדינת היהודים, זה לא פחות מאסון ציוני. כך בנה גם יצחק רבין ז"ל את הרוב לתמיכה בתהליך אוסלו, שהיה אסון שקשה לתאר.
הדרך של הקמת ממשלה דחוקה בראשות נתניהו, שתותיר חלק גדול מאוד מן העם בחוץ, חלק ציוני ויקר שעשה רבות למען קיומה של המדינה, גם היא דרך העלולה להוביל למבוי סתום. במציאות הנוכחית זליגת הקולות ממשלת המיעוט של גנץ החוצה היא לדעתי דבר נכון ומוסרי מאוד, אך אם תקום ממשלת ימין ב"גרירת" קולות מן האגף היריב, יהיה בכך טעם לפגם.
ממשלה כזאת לא תרפא את פצעי שלוש ההתמודדויות האחרונות ואת קרבות הסכינים שניהלו בהן שני הצדדים. היא עלולה להעמיק את הפילוג ואת תחושת הזרות של יהודים רבים לממשלה, וממילא גם למדינה. האפשרות השלישית נראית כרגע מציאותית מאוד, והיא חלום הבלהות של בחירות בפעם הרביעית ברציפות.
אנו נמצאים על סף תהום שלא היכרנו, גם מבחינת בריאות הציבור וגם בגלל תוצאותיה הכלכליות הקשות של מגפת הקורונה. אנשים רבים מספור עלולים למצוא את עצמם בקרוב בלא משענת כלכלית מינימלית. נידרש לשילוב ידיים ושילוב כוחות שלא היו כמותם כדי לנסות להתגבר על מכת הקורונה, ומעבר לאופק ממתינות לנו איראן וחיזבאללה ושותפיהן יחד עם הבחירות בארה"ב. בחירות בפעם הרביעית או ממשלה המתנדנדת על חסדי ליברמן (כרגע זה נראה לא ריאלי) אינן פתרון. יועז הנדל וצבי האוזר כנראה לא יחברו, ולדעתי בצדק, לממשלת ימין רעועה כזאת. הדמיון בין מצבנו למצבה של ממלכת החשמונאים ערב קריסתה לזרועותיו של פומפיוס נציב רומא הוא גדול, ולצערי הרב הוא דמיון נכון.
אין מנוס מממשלת אחדות בגובה העיניים, שבה יכהנו נתניהו וגנץ כל אחד זמן שווה כראש הממשלה, והתיקים יחולקו בהתאם. צריך להיות בה מקום גם למפלגות האחרות. המחלוקות יוקפאו לזמנים טובים יותר, ושני הצדדים יתמודדו בשילוב ידיים עם גזרות המחלה ועם הגזרות הכלכליות העתידות לנחות עלינו מחמתה ועם הצורך לחלץ מן התהום מפעלים ומקומות עבודה שיקרסו. בממשלה כזאת איש מאיתנו לא יקבל את מלוא תאוותו, כולנו ניאלץ לוותר ולבלוע גם גלולות מרות. אך המדינה, חלום הדורות שלנו, לא תקרוס חלילה אל תחושות שנאה, זרות, אובדן הסולידריות היהודית והאסונות שלפתחנו.
ערב מלחמת ששת הימים הביאה תחושת הסכנה את דוד בן־גוריון ומנחם בגין למחול על כל מה שהיה בליבם איש נגד רעהו. הקב"ה ראה את עוניינו ואת לחצנו, ויכולנו לאויב. היום אנו במצב לא הרבה יותר טוב. בשילוב ידיים נוכל לעמוד בו. לשם כך דרושה תנועה ציבורית המתחילה מלמטה ומחלחלת מן הרגליים אל הראש. תנועה של שומרי מצוות ושל חופשיים, של אנשי ארץ ישראל ושל ליברלים, תנועה שתשכח לרגע את חשבונות העבר, תנועה שתלמד זכות על הזולת ותלמד לכבד. אם נקים אותה, אני משוכנע שגם הקב"ה יהיה בעזרנו.
