במשך יממה שלמה, בעוד שומרי השבת סעדו בקרב משפחותיהם, רחשו אולפני החדשות והרשתות החברתיות שמועות על סגר כללי בישראל. בעוד התמונות הקשות מגיעות מדי יום מאיטליה, הישראלים החוששים מהבאות, בחרו לנהור אל הסופרמרקטים ולהצטייד לקראת האפוקליפסה.
ההבטחות של כל מנכ"לי רשתות השיווק הגדולות, של מנכ"לי משרד הבריאות ומשרד האוצר, ואף לא של ראש הממשלה עצמו, שאין מחסור במזון ולא צפוי כזה, נפלו על אוזניים ערלות. המומחים צודקים: ברשתות השיווק יש מספיק מלאי לשבועות ואף חודשים קדימה וגם האספקה לא צפויה להיפסק – רוב מוצרי הצריכה שלנו מגיעים אלינו דרך הים, וגם התובלה האווירית לא נפסקה. אבל הישראלים חוששים להיתקע בבית בלי מזון ומוצרי בסיס ונהרו אל החנויות. לא מן הנמנע שדווקא בכך הגדילו את חשיפתם לנגיף.
אי אפשר להאשים אותם. יממה אחרי שנתניהו, ליצמן ובר סימן טוב הצהירו כי מערכת החינוך תמשיך לעבוד כסדרה, עלו שלושתם לבמה ואמרו את הדבר ההפוך. סגרו את מערכת החינוך, אבל גני הילדים נשארים פתוחים. עוד לא יצאו 48 שעות וגם אותם הוחלט לסגור לקראת סגר כללי.
אם זה המצב במערכת החינוך, קצת קשה להאמין למנכ"ל משרד הבריאות כשהוא מתחייב שבכל תרחיש שהוא הסופרמרקטים יישארו פתוחים. עדיף להחזיק בבית עוד חבילת נייר טואלט, ליתר ביטחון.
כשנתניהו דיבר לאומה במוצאי שבת עם הנחיות מחמירות חדשות אך כאלה שאינן מגיעות לכדי סגר – זה כבר היה מאוחר מדי. אם היה זה בלון ניסוי שהממשלה הפריחה כדי לאמוד את התגובה הציבורית הוא התפוצץ בפניה. המחשבה הייתה שלחלל האוויר יוטל הרעיון של סגר כללי, כך שכשיגיעו הגזירות האמיתיות והמרוככות – ידמה הדבר להוצאת העז מהבית, כמאמר הסיפור החסידי. אבל זה חזר אליהם כמו בומרנג ועצם הדיבור על סגר זרע פאניקה בציבור.
כלכלה היא משחק של ציפיות, ועצם הדיבור על משבר יכול לייצר אותו במציאות. כך קורה תדיר עם ציוצים של טראמפ המשפיעים על הבורסה בניו יורק, וכך קרה בסוף השבוע האחרון שעצם הדיבור על סגר (שלא הוכרז), הביא המוני ישראלים לנהור אל המרכולים. אם אנשים יאמינו שהמשבר זמני ושההנהגה מנווטת אותו בהצלחה, ההשפעה על הכלכלה תהיה מינורית יחסית ותחזור לאיתנה בחלוף המשבר. אם אנשים יאבדו אמון בכללי המשחק וביציבות הפיננסית – נהירה אל הסופרמרקטים תהיה הבעיה הכי קטנה שלנו.
מי שהעלה את אפשרות הסגר חשב אולי שהוא מכין את הקרקע למדיניות שתידרש בעתיד אבל העלה את רמת החשש בהווה. זוהי שגיאה של המנהיגות המובילה את המשבר שאמורה להעניק ביטחון ויציבות בתנאי אי ודאות גבוהים.
למופע היומי של נתניהו יש דווקא השפעה מרגיעה על הציבור, בניגוד למה שחושבים רינה מצליח וכמה בכירים בכחול-לבן. כשראש הממשלה עומד בפני הציבור ומסביר לו את ההיגיון מאחורי נקיטת הפעולות – מה הן מבקשות להשיג, מהו מהלך המגפה וכיצד ישראל פועלת כדי לבלום אותה – אנשים מגיבים לכך. הם מקבלים את הגזירות, פועלים בהתאם להנחיות ומאפשרים למדינה להכיל את המגפה בהצלחה יחסית (עד כה).
אולי הפאניקה אמיתית ומוצדקת ומסתובבים בינינו אלפי חולים שעדיין לא מודעים ומדביקים את סובביהם בלי הבחנה. אולי סגר הוא המוצא היחיד שלנו מהמגפה המשתוללת, ואובדן כמה שבועות לימודים ועבודה הוא הרע במיעוטו. אבל לדבר על סגר ולא לבצע אותו זה לקחת את הרע מכל העולמות: נתת מכה קשה לכלכלה, הגדלת את הפאניקה הציבורית, אבל לא מנעת הדבקות חדשות באופן מוחלט אלא רק באופן חלקי.
