יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה הודיע היום (א') לנשיא המדינה ראובן ריבלין כי הרשימה תמליץ כולה, כולל הפלג הקיצוני בל"ד, על יו"ר כחול לבן בני גנץ כמועמד להרכבת הממשלה. ברגע אחד סיסמאות הבחירות של הליכוד קמו לתחייה, ומה שהיה נראה כמו תרחיש מופרך בשנה האחרונה, קרם עור וגידים מול עינינו. הרמטכ"ל לשעבר צפוי לקבל את המפתח להרכבת הממשלה בעזרת האצבע של מהללת המחבלים ח"כ היבא יזבק, האצבע ה-61.
אפשר לזלזל בכך ולומר שאין זה משנה מי בדיוק ממליץ, שהרי היה צפוי מראש שדרכה של כחול לבן לממשלה תידרש לתמיכה מצד הרשימה המשותפת. אבל גם מי שהכשירו שיתוף פעולה כזה עם המשותפת, לא חשבו להכשיר את התמיכה של בל"ד. בעוד ששם המפלגה הנתמכת מסמל את צבע דגל הלאום, תכלית המפלגה התומכת היא מדינת כל אזרחיה. פחות כחול ולבן, יותר ירוק-כחול-לבן-אדום-ירוק.
ואפשר גם לתהות למה זה כל כך נורא שנציגי הציבור הערבי עושים סוף סוף את המובן מאליו, ומשתתפים בהליך הדמוקרטי. ובאמת, אם למדנו משהו מהשנה הזו, הוא שלציבור הערבי ראוי שתהיה נציגות שמעדיפה אותו על פני השכנים מעבר לגדר. נציגות שתראה בצה"ל צבא שמגן עליו, ובשירות הלאומי – את ערך השוויון. נציגות שתעלה לנאום במליאה למען זכויותיהם בכלכלה, חינוך ותרבות, ולא נציגות שתעלה לנאום בשבח המחבלים וזכויותיהם בכלא. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, הרשימה המשותפת ובל"ד מקבלים תמיכה מלאה מהחברה הערבית פשוט כי אין להם תחליף. הם מונופול. ובכן, הגיע הזמן שזה ישתנה. עדיף מאוחר מלעולם לא.
אפשר להגיד שהדרך לא משנה, אלא התוצאה וניצחון. 15 האצבעות שמעניקה המשותפת לגנץ, בהחלט מקרבות אותו ואת חבורתו הכי קרוב להקמת הממשלה, יותר מכל תרחיש אחר בשנה החולפת.
יגידו חברי מחנה "רק לא ביבי" שזו מטרה נעלה מכדי לוותר עליה בשל זוטות כמו מעודדי טרור שתומכים בך. אבל הדרך, במקרה הזה, מקלקלת את הניצחון. ואם הוא יושג לבסוף, יהפוך להיות חרב פיפיות של אותו מחנה. כי בבחירות הבאות, כך אומרים הסקרים, ואומרים גם חברי כחול לבן בחדרי חדרים, הליכוד יזנק מעלה-מעלה על חשבון הגנרלים שאיבדו את כבודם.
גם המתנגדים לתמיכת המשותפת וגם המרוצים מכך, מסכמים שניהם את המהלך כ"יום היסטורי". זהו אכן יום כזה. דגל רב משמעות הונף היום בבית הנשיא, בדרך להרכבת ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת.
