חשבתי שאנחנו מתמודדים טוב עם כל הלחץ של הקרונה, חשבתי שסך הכל במצב הכאוטי הזה אנחנו בשליטה.
אבל אז פתחתי את הטלוויזה לשידורי האולפן המיוחד של אופירה וברקוביץ', הרגשתי שסוף העולם הגיע ונכנסתי לפאניקה. באולפן ישבו הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר וזוג המגישים אופירה אסייג ואייל ברקוביץ'. כפרשן לענייני כלכלה, שטרסלר אמר ש"חשוב לזכור שהמשק בארץ לא מת, שהמפעלים ממשיכים לייצר, הבנקים נותנים אשראי ויש פעילות בכל המקומות שהם לא מקומות בילוי". אבל תוך כדי שהוא מסביר למה מצבנו טוב, ברקוביץ' צועק לעברו בדציבלים שנשמעו עד לבתים של מבודדים בסין, שהמשק מת וכולם משקרים. שהסוף שלנו הגיע ושנגמר הסיפור.
כשמישהו צועק את כל הדברים האלו, ובעיקר כשהוא יושב בעמדת התקשורת שמבינה דבר או שניים, אז קשה מאוד להישאר אדישים אליו. הוא לא סתם אחד שצועק בסופר או במקום ציבורי אחר, ואפשר לצקצק על התנהגותו. הוא עיתונאי, מגיש והוא זה שאחראי למה שחושבים כל אלו שצופים בו.
המורל הלאומי והחוסן הנפשי שלנו, האזרחים, הוא הדבר הראשון והבסיסי שצריך כדי לשרוד בתקופה כזו. שטרסלר המסכן ניסה להתווכח, וראוי לציין ששמר על הדציבלים הנכונים עד שפשוט התייאש. הוא הבין לאן נושבת הרוח ומצא גם הוא במה להדאיג אותנו ועדכן שיש בהחלט סיבה לדאגה מכיוון שהמדינה הבטיחה הלוואות בריבית נמוכה, וזה לא קורה בפועל כי הבנקים גובים עמלה נוספת. בדיוק בגלל דברים כאלו אנשים התנפלו על הסופרים ללא כל הצדקה, אנשים מפיצים דברים לא נכונים ובעיקר מרגישים רע. אבל ממש רע. לאורך השבועות האחרונים חוזרים ראש הממשלה וכל האנשים שמטפלים במשבר ואומרים שלא יהיה מחסור במזון (כולל בפסח), שיקומו קרנות סיוע לאנשים שנפגעים מהקורונה ושהמשק חזק מספיק לעמוד איתן במשבר הזה.
אז למי להאמין? מה בעצם קורה כאן? האם זה קשור לביקורת של ברקוביץ' על השלטון? האם הרייטינג גבוה יותר כשמלחיצים סתם, או שפשוט התפקיד של התקשורת הוא לגרום לכל דבר להיראות הרבה יותר רע? וגם אם כל התשובות נכונות, אפשר בבקשה לדבר בקול נורמלי? מבטיחה להגביר אם לא אשמע טוב.
