במצב הפוליטי ההזוי אליו נקלעה מדינת ישראל, הופכות אפשרויות הזויות, אשר בעבר אף אחד לא היה שוקל, ליותר ויותר מציאותיות. כך הפכה האפשרות לבחירות רביעיות תוך כשנה לאופציה ריאלית מאד, וכך גם הפכה שוב האפשרות להקמת ממשלת מיעוט בראשות בני גנץ לריאלית ביותר.
למי שלא בעניינים, נסביר כי ממשלת מיעוט הינה ממשלה הנסמכת על פחות מ-61 ח"כים, כלומר בבסיסה מיעוט פרלמנטארי. מדובר במקרה דנן על ממשלה שנסמכת על קואליציה של 40 מנדטים בלבד – 33 של כחול-לבן, 7 של העבודה-גשר-מרץ – ותומכים בה 'מבחוץ' הרשימה הערבית המשותפת (15) וליברמן (7).
בימין, ובעיקר בליכוד, הזדעקו כנגד האפשרות שתוקם ממשלת מיעוט שכזו.
ואני אומר – לו יהי! הלוואי שגנץ יקים ממשלת מיעוט שכזו, מכל הסיבות הבאות:
1. יהיה בכך קריעת מסיכה באופן סופי מעל פני "המרכז". המרצע ייצא מהשק, וכל עם ישראל יבין שמפלגת כחול-לבן, לרבות בוגי יעלון, היא מפלגת שמאל גרידא, שמוכנה לשתף פעולה עם אויבי ישראל שקנו להם משכן בכנסת ישראל. כך גם תיקרע המסכה מעל פניו של ליברמן. שתי המפלגות – בראשות גנץ וליברמן – תאבדנה מצביעים רבים מאד, והבכורה תחזור מהר מאד אל הליכוד והימין.
2. מדובר בממשלה שתחזיק זמן קצר מאד. נפילה ראשונה של טילים בודדים בדרום, ובאופן מיידי ייווצר קונפליקט אדיר בין מרכיבי ה'קואליציה' הזו, הן ביחס לתגובה המעשית הנדרשת לתקיפה כזו והן ביחס לתגובה המילולית. קונפליקט זה – הקיים גם בשגרה בין ליברמן לבין הרשימה הערבית המשותפת – יביא בהכרח לנפילת הממשלה.
3. הקמת ממשלה כאמור תביא לפיצול ומחלוקת בתוך מפלגת כחול לבן, כאשר כבר כעת כאשר האופציה לממשלה כזו רק עולה אנו מוצאים שהח"כים הקרובים יותר לימין הפוליטי – יועז הנדל, צבי האוזר, חילי טרופר ושות' – מנודים ומוחרמים בשל סירובם לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת, וכנראה ייאלצו למצוא להם בית פוליטי מחוץ לכחול-לבן. מדהים לראות איך בתרבות השקר הפוליטית הקיימת, דווקא אלה שנאמנים למילתם מלפני שבוע-שבועיים זוכים לקיתונות בוז מהתקשורת המגויסת ומשאר חברי השמאל, כולל מפלגתם שלהם וראש סיעתם (משה יעלון).
– אגב, על נתניהו לצאת בהכרזה כי במידה והנדל והאוזר יעמדו במילתם ויתפטרו בשל כך מהכנסת, הם ישוריינו בליכוד במקומות ריאליים. יהיה בכך תגובה מוסרית-ציונית הולמת למעשיו של גנץ, וכן מעשה פוליטי חכם.
4. ממשלת שמאל, אפילו לזמן קצר, תזכיר לימין את המצב הגרוע עד בלתי-אפשרי שאליו יכולה להגיע מדינת ישראל בשליטת השמאל, ותביא לכך שבבחירות שיגיעו זמן קצר לאחר מכן הימין ינהר בהמוניו אל הקלפיות וייזהר מלהצביע למפלגות שמשמאל לליכוד. דוגמא מהעבר למצב דומה הייתה ממשלת אהוד ברק שהחזיקה כשנה וחצי (הרבה יותר זמן ממה שתחזיק הממשלה בראשות גנץ), הביאה עלינו את הבריחה מלבנון ואת האינתיפאדה השנייה ועוד מרעין בישין, ומייד לאחר נפילתה, בשנת 2001, נבחר אריאל שרון ברוב אדיר של הימין (בבחירות שהיו רק בחירות ישירות לראשות הממשלה).
5. הערבים שוב ילמדו שכוחם מוגבל עד אפסי, ושמבחינת השמאל המתון הם לא יותר ממסטיק שלועסים וזורקים. אולי יהיה בכך ליצור ייאוש נוסף בקרב המגזר הערבי (בדומה לבחירות אפריל) אשר יוריד שוב את אחוזי ההצבעה בקירבו בבחירות שיבואו במהרה.
כללו של דבר, הליכוד לא צריך לראות במגעים של גנץ עם הרשימה המשותפת דבר בעייתי מבחינה פוליטית (להבדיל מהכשל המהותי-מוסרי), אלא לשמוח בכך שאולי תקום ממשלת מיעוט כאמור לעיל, אשר כבר בטווח הקצר עד בינוני תיפול ותביא את הימין לשלטון, ובגדול. לו יהי.
